אחרי שבוע של טלטלה חסרת תקדים בשווקים העולמיים, נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, הודיע אתמול (רביעי) על “השהיה” של 90 יום במכסים הגבוהים, “ההדדיים”, שהטיל על רוב מדינות העולם – רק 13 שעות לאחר שנכנסו לתוקף. באותה ההזדמנות, טראמפ העלה את המכסים על סין מ-104% ל-125%, בתגובה להודעת בייג’ינג על מכסי-נגד של 84% על כל הייבוא האמריקאי.
מה שתואר על ידי טראמפ כ”יום השחרור” לפני שבוע, הפך לאחד המהלכים הכלכליים המפתיעים והכאוטיים ביותר בזיכרון השווקים המודרני. נסיגתו החלקית של טראמפ משיעורי המכס הגבוהים שהטיל, מיד גרמה לזינוק חד במדדי המניות, כשמדד S&P 500 קפץ ב-9.5%, הנאסד”ק זינק ב-12%, ביום המסחר הטוב ביותר מאז 2001.
בתקשורת האמריקאית, רבים מציעים כי אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לשינוי המפתיע בעמדתו של טראמפ היה מצב שוק האג”ח האמריקאי. משקיעים החלו למכור איגרות חוב אמריקאיות, הנחשבות בדרך כלל לנכס הבטוח ביותר (הלוא מדינות לא נעלמות, לא בורחות, והם אלה שהכסף “בידם” כמעט בכל מובן).
כך, עבור טראמפ, שהקריירה העסקית שלו התאפיינה בשימוש נרחב בחוב, האיתות משוק האג”ח היה קו אדום. השפעת מדיניות המכסים החדשה על שוק האג”ח הייתה הגורם שבסופו של דבר “שבר” את טראמפ, והוביל אותו להשהות את רוב המכסים של “יום השחרור”. “טראמפ מוכן שוול סטריט תספוג מכה, אבל הוא לא רוצה שכל הבית יקרוס,” אמר לפייננשל טיימס גורם המקורב לבית הלבן.
חששות מפני עלייה בתשואות האג”ח, שיכולה להוביל לעלייה בריבית המשכנתאות ובעלות שירות החוב הממשלתי, שיחקו תפקיד מכריע בהחלטה. כפי שטראמפ עצמו אישר אמר בהצהרה לתקשורת: “ראיתי אתמול בלילה שאנשים נהיו קצת מודאגים. שוק האג”ח הוא מאוד מתעתע, הייתי עוקב אחריו… אנשים הפכו קצת חרדתיים”.
לעומתם, מזכיר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט, ומזכיר המסחר של ארה”ב, הווארד לוטניק, הציגו נרטיב שונה. בסנט טען אתמול במסיבת עיתונאים שבאה לאחר הצהרתו הדרמטית של הנשיא: “זאת הייתה האסטרטגיה שלו מלכתחילה. הבאנו יותר מ-75 מדינות לשולחן המשא ומתן. דרש אומץ רב מצד הנשיא להמשיך במסלול עד לרגע הזה.” כלומר, טראמפ מעולם לא שקל ברצינות להטיל מכסים באופן שהציג מלפני שבוע, אלא הכל היא חלק מאסטרטגיית האיומים של טראמפ.
קרוליין לוויט, דוברת הבית הלבן, טענה שהתקשורת “פספסה את אמנות העסקה” (The Art of the Deal, בדומה לשמו של אחד מהספרים שטראמפ פרסם) מאחורי המהלך של טראמפ. לוטניק אישר בפוסט ברשת X כי הוא ובסנט ישבו עם טראמפ בזמן שניסח את ההודעה, אותה כינה “אחד הפוסטים הכי מדהימים בנשיאות שלו”.
למרות הניסיון של בסנט וחלק מאנשי ממשל טראמפ להציג את ההכרזה בדבר ההשהיה כ”אסטרטגיה מתוכננת”, מספר עובדות לא עולות בקנה אחד עם טיעון זה. ראשית, טראמפ אמר לכתבים היום כי ההחלטה החדשה “התגבשה מוקדם בבוקר” של אותו יום, כך שנדמה שלא מדובר בהחלטה מוקדמת ומתוכננת.
שנית, כמדווח בטיימס הבריטי, קרב פנימי התנהל בממשל בין הפלג הלאומי-כלכלי בהובלת פיטר נברו, שדחף למכסים גבוהים לטווח ארוך, לבין גישה מתונה יותר שהובילו בסנט ואילון מאסק. כנכתב בטיימס, בסנט הנחשב ליקיר וחבר נאמן של המשקיעים בוול סטריט, נסע במיוחד למאר-א-לאגו ביום ראשון לשכנע את טראמפ לסגת מהמכסים, בתקווה כי במקום זאת יתמקד הממשל האמריקאי בהשגת הסכמים חדשים עם מדינות שונות.
לדברי הטיימס, בפגישתו בראשון, טיעונו המרכזי של בסנט היה בדבר חוסר היכולת של הממשל להתמודד עם נהירתם של 70 מדינות ‘שמתות לעשות עסקה’, בלשונו של טראמפ, כך שנדרש לשנות כיוון. מכל מקום, לאור הצורך במאמציו של בסנט לשינוי רוע הגזירה, קשה לומר שמדובר בסוף מעשייה שהייתה במחשבה מלכתחילה. שלישית, כמדווח בוושינגטון פוסט, מעוזריו הבכירים של הנשיא האמריקאי הופתעו כליל מההודעה, כך שאלא אם טראמפ לא שיתף גם אותם בתוכניות המסתורית והמפתיעה (להטיל מכסים כבדים, ולפתע להשהותם), הצגת החלטת טראמפ כאסטרטגיה מחושבת של משחק שח, דינה – מט.
אם כן, מתקבל הרושם כי השינוי בעמדתו של טראמפ הייתה מגורמים חיצוניים, ולא מרצון מתוכנן מראש. ואכן, לפי הוושינגטון פוסט, בשלהי שלישי, לאחר תכנית הטלוויזיה של שון האניטי ב”פוקס ניוז”, טראמפ שוחח למעלה משעה עם קבוצת סנאטורים רפובליקניים שהביעו דאגה מהמכסים המתכוננים. בבוקר רביעי, טראמפ צפה בראיון של ג’יימי דיימון, מנכ”ל ג’יי פי מורגן צ’ייס, שהזהיר ב”פוקס ניוז” כי מיתון הוא “תוצאה סבירה” נוכח אי-הוודאות הכלכלית הנובעת ממדיניות המכסים של טראמפ.
מה הלאה לסין ומה הלאה לכלכלה
בזמן שטראמפ הקל את המכסים על רוב מדינות העולם, ביחס ליריבתו הגדולה, סין, הוא דווקא החמיר את המכסים מ-104% ל-125%. החמרה זו באה בתגובה ישירה להטלת מכסי נגד של 84% מצד בייג’ינג על סחורות אמריקאיות. בפוסט ברשת Truth Social, נימק טראמפ “בהתבסס על חוסר הכבוד שסין הפגינה כלפי שווקי העולם, אני מעלה את המכסים על סין ל-125%’. כדאי לזכור כי יחסו הנוקשה של טראמפ כלפי סין בנושאי סחר אינו חדש – הוא החל עוד בתקופת כהונתו הראשונה, הרבה לפני קרב המכסים הנוכחי.
מזכיר האוצר בסנט תיאר את התגובה הסינית כ”גול עצמי” מצד בייג’ינג, וטען אתמול בפני כתבים אמריקאיים כי “סין היא הכלכלה הלא מאוזנת ביותר בהיסטוריה המודרנית, והם המקור הגדול ביותר לבעיית הסחר של ארה”ב”. ישנם כלכלנים המוצאים נקודות דמיון בין התנהלותו של טראמפ לזו של ליז טראס, ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, שנאלצה להתפטר אחרי שבועות ספורים בתפקידה, בשל תוכנית כלכלית שגרמה למפולת בשווקים.
הלקח העיקרי, לפי הוושינגטון פוסט, הוא ש”מנהיגים מעריכים לרעה בסכנתם את כוחם של השווקים להרוס את מעמדם בציבור”. עם זאת, בשונה מאנגליה, בארה”ב בחירות להנהגת המדינה קורות אחת ל-4 שנים, כך שהשערה כי סופו של טראמפ כשל טראס, נראית כאחת רחוקה. העולם ממתין כעת לראות אם טראמפ יחדש את המכסים הגבוהים בתום 90 ימי ההשהיה ביולי, או ימצא דרך אחרת להתקדם. בינתיים, המסר ברור: למרות הרטוריקה הלוחמנית, גם טראמפ אינו מוכן לסכן משבר כלכלי גלובלי מלא.
