גורמים בכירים בשלוש ממדינות המפרץ אמרו ל-“הטלגרף” כי התקיפה הישראלית באיראן טרפה נוסחת־כוח ותיקה: ישראל, שבעבר נתפסה כמגן מפני האיום האיראני, מוצגת עתה כמקור הדאגה העיקרי לביטחון האזור. דיפלומט מהפרץ הגדיר את המהלך “פזיז שאין עליו מחילה”, ואחר הזהיר כי “כוח שאינו נתון לבקרה הוא כיום בעיה, לא נכס”.
העמדות החדשות מאיימות על מורשת הסכמי אברהם, כך על פי הדיווח. איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודן קשרו את עתידם הביטחוני בירושלים כדי לבנות חזית משותפת מול טהרן. אולם כעת, כותב “הטלגרף”, החשש הוא שהעליונות הצבאית הישראלית, בעיקר תחת בנימין נתניהו, תגרום לאי-יציבות מתמשכת.
מוחמד בהארון, ראש מכון המחקר הממשלתי B’huth בדובאי, אמר כי “לישראל יש יכולת לפגוע בכל מדינה במזרח התיכון. אם אין לה גבולות ברורים, זו חדשות רעות לסדר האזורי”. לדבריו, השותפות שהציעה ישראל מעולם לא חרגה מתחום הביטחון, “ועכשיו”, הוסיף, “היא אפילו לא שותפה לכך, אלא איום”.
על פניו, סעודיה ועומאן גינו את התקיפה וכינו אותה “בלתי חוקית”, אך “הטלגרף” מציין פער בין הצהרות לפגישות הסגורות. כמה מבכירי המפרץ מודים שתקיפה מוצלחת במתקני הגרעין האיראניים עשויה להסיר את הדאגה הגדולה ביותר שלהם, כל עוד לא תתגלגל להסלמה ארוכת טווח. “ישראל מנקה לנו את השכונה”, הודה אחד מהם. “קשה לא להיות מעט אסיר תודה”.
עם זאת, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ממקד את סדר היום הלאומי ביוזמת “חזון 2030” להנעת הצמיחה הכלכלית. מלחמה אזורית, כך חוששים בריאד, עלולה לשבש את תוכנית הדגל זו. הביקור ההיסטורי של שר ההגנה הסעודי בטהרן בחודש מאי, הראשון בדרג זה זה 19 שנה, נועד להרגיע את איראן שאיום ישראלי על מתקניה לא ממשי. התקיפה הישראלית הפתיעה אפוא את הסעודים ונתפסה כחתירה תחת מאמצי הדה-אסקלציה.
לדברי “הטלגרף”, הפערים בתוך המפרץ הולכים ומעמיקים. באבו־דאבי ובמנאמה סבורים כי עדיפה שותפות עם “סוס חזק”, גם אם פראי, בעוד שבכווית ובמוסקט מאמינים כי עליונות צבאית בלתי-מרוסנת תביא רק למעגל הסלמה חדש. עוד דווח כי מדינות המפרץ עומדות בצומת דרכים. הן נהנות מהחלשת אויב אזורי ותיק, אך חוששות שמאותה פעולה תצמח מציאות בלתי צפויה, שבה ירושלים היא המנוע המרכזי לחוסר יציבות – בדיוק התפקיד שיועד עד כה לטהרן.
