דווקא בשיא המלחמה שוק ההון משדר אופטימיות. ירידה בפרמיית הסיכון, ביקוש גובר לתעשיות הביטחוניות ופתיחת נתיבי הסחר בים סוף – כל אלה עשויים להפוך את שדה הקרב לקרקע לצמיחה כלכלית מחודשת. “מעריב” שוחח עם ד”ר כפיר תשובה, מומחה לתורת המשחקים וקבלת החלטות ומרצה לכלכלה במכללה האקדמית רמת גן.
״בעיצומם של ימים דרמטיים בחזית הצבאית, שוק ההון הישראלי מאותת דווקא על תקווה. בימי המסחר הראשונים מאז החלה המלחמה מול איראן, מדדי הבורסה בתל אביב רשמו עליות מרשימות – תופעה לא שגרתית בעיתות מלחמה. המגמה הזו אינה רק אופטימיות רגעית, אלא אמונה עמוקה של המשקיעים בתרחיש אסטרטגי חיובי: סיום המלחמה בניצחון ישראלי, שיחזיר את היציבות הביטחונית – ואולי אף יפתח דלת חדשה לצמיחה כלכלית מואצת”, אמר.
מה עומד מאחורי האופטימיות בשוק?
ד”ר תשובה אמר: “תחזיותיהם של כלכלנים ואנליסטים מצביעות על כך שניצחון ישראלי עשוי לגרור שורה של התפתחויות חיוביות מבחינה פיננסית וגאו-כלכלית. בין היתר, צפויה ירידה בפרמיית הסיכון של ישראל – צעד שיביא לירידה בריבית על האג”ח הממשלתיות, יוזיל את עלות גיוס ההון למשק ויאיץ השקעות פרטיות וציבוריות כאחד.
“על פי נתוני העבר, ירידה של 1% בפרמיית הסיכון של ישראל יכולה להוסיף בין 0.7% ל-1% לתמ”ג בטווח של שנה עד שנתיים – באמצעות גידול בהשקעות, ירידת עלויות המימון והאצת יזמות. אם הירידה בפרמיה תתמיד, מדובר באפקט מצטבר שעשוי להוביל לצמיחה גבוהה יותר לאורך זמן.
“לצד ההשפעות על השווקים הפיננסיים, גם המערך הלוגיסטי של ישראל עשוי להרוויח. פתיחה מחודשת של נתיבי הסחר בים סוף – לאחר נטרול איום החות’ים או השגת הרתעה ארוכת טווח – תסיר חסמים לוגיסטיים ותשיב את ישראל למסלול של אינטגרציה אזורית. שיתופי פעולה עם מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, עשויים להתחזק, ואיתם גם הפוטנציאל למסחר יבשתי בין מדינות האזור. על פי ניתוחים היסטוריים, פתיחה מחודשת של מסחר אזורי לאחר עימותים צבאיים הובילה לעלייה של 1.5% עד 2.5% בתוצר”.
תעשיות הביטחון – קטר צמיחה חדש?
ד”ר תשובה אמר שאחד הסקטורים שעשויים להרוויח משמעותית מהמצב הוא תחום התעשיות הביטחוניות. מעמדה האסטרטגי של ישראל – כמעבדה חיה לפיתוח אמצעי לחימה, מערכות הגנה ומודיעין – רק מתחזק בזירה הבין לאומית. ככל שצה”ל מדגים יעילות מבצעית וטכנולוגית בלחימה הנוכחית, כך גובר העניין של מדינות רבות ברכש ביטחוני מתוצרת כחול-לבן. התוצאה: ביקושים גוברים, חוזי ענק עתידיים ותוספת משמעותית לתוצר.
עם זאת, יש המתריעים כי בטווח הקצר המלחמה תגרור ירידה בתוצר – ייתכן אף בשיעור של 5% בתרחיש קיצוני (זמן לחימה של כמה חודשים). ואולם, הכלכלה הישראלית כבר הוכיחה בעבר כי היא יודעת להתאושש במהירות. שילוב של ציפיות לצמיחה עתידית, ריבית נמוכה ויציבות ביטחונית מחודשת עשויים להקפיץ את הערך המהוון של התוצר הלאומי. בתרחיש ריאלי, הערך הזה עשוי לעלות ב-30% עד 50% ואף יותר, בעקבות השפעות דינמיות חיוביות על השקעות, תעסוקה ופריון.
כדי לממש את הפוטנציאל האופטימי הזה, נדרשת ממשלת ישראל ליישם מדיניות פרו-אקטיבית נועזת כבר בזמן הלחימה – ולא להמתין ל”יום שאחרי”. אלו הם הצעדים המרכזיים שיש לנקוט:
- סיוע ישיר לעסקים קטנים ובינוניים, במיוחד כאלה שנפגעו מסגירה, מירידה בביקושים או ממגבלות ביטחוניות.
- גיוס הלוואות חוץ בריבית נמוכה, לרבות מגעים עם ארצות הברית לקבלת ערבות מדינה להלוואות בין לאומיות – בדומה למודל שיושם ב-1992 בערבויות לקליטת העלייה מרוסיה.
- השקעה בתשתיות וצמיחה, כולל תמרוץ יזמות טכנולוגית, פרויקטים לאומיים ושיקום אזורים פגועים.
- הטלת חסימת מעבר ימי על ספינות איראניות בים סוף, עד שיובטח מעבר חופשי מלא לספינות סוחר ישראליות – מהלך שמטרתו ליצור מנוף לחץ מדיני שיחייב את איראן לקשור בין הסרת החסמים הימיים מצדה לבין הפסקת ההפרעה לחופש השיט של ישראל.
ביצוע מדויק של צעדים אלו עשוי לשנות את כללי המשחק: להפוך את המלחמה ממעמסה תקציבית – להזדמנות כלכלית.
סיכום: סיכון כלכלי – או קפיצת מדרגה?
ד”ר תשובה סיכם: “אין לראות במלחמה יעד, אך במציאות שבה היא כבר מתרחשת – ראוי לבחון גם את הפוטנציאל שטמון בה לשינוי כלכלי. לא מדובר בתקוות שווא, אלא באפשרות ריאלית הנשענת על ניתוחים כלכליים, ניסיון עבר והתבוננות מערכתית. תוצאה אסטרטגית נכונה עשויה להצמיח לא רק ביטחון – אלא גם שגשוג ורווחה למשק הישראלי”.
