“נוטינג היל” נחשב לאחד מסרטי הרומנטיקה האייקוניים של סוף המאה ה-20: פנטזיה מתוקה על אהבה בלתי אפשרית בין כוכבת הוליוודית לאיש פשוט. אבל מה היה קורה אילו ג’וליה רוברטס הייתה אומרת ליו גרנט, למרות הכימיה ביניהם, שהיא פחות בקטע של ספרנים? שבינתיים מצאה לעצמה מאצ’ טוב יותר באפליקציית ההיכרויות של האלפיון העליון, עם מפיק הוליוודי מבוסס?
במציאות של היום, כשהרומנטיקה נתפסת יותר כבחירה מודעת ופחות כגורל, הקונספט של “האחד והיחיד” כבר לא מובן מאליו. אפליקציות ההיכרויות מרוויחות הון מהצורך האנושי בחיפוש אהבה – אבל אולי אפילו יותר מכך, מהצורך שלנו שבן הזוג יתאים לכל “קופסאות הצ’ק ליסט” בראש. בעולם כזה, “נוטינג היל” נראה כמעט תמים.
הקולנוע המודרני כבר הציע לנו חלופות: בסרט “לה לה לנד”, למשל, סבסטיאן ומיה מתאהבים, אך במהרה מבינים שהשאיפות האישיות שלהם (הוא חולם להקים מועדון ג’אז והיא מחפשת לפרוץ כשחקנית) עומדות בסתירה לאהבה שלהם. הסיום המפורסם מציב אותם שנים אחרי, עם בני זוג אחרים, ומראה כיצד הקריירה והחלום האישי גברו על הרומנטיקה. אם פעם הסיפור הקלאסי היה להקריב הכל למען הזוגיות, הרי שכיום ההקרבה הזו אינה מובנת מאליה.
אחרי “חיים שלמים“, הסרט העדין והנוגע ללב שהביא לסלין סונג מועמדות לאוסקר והפך אותה לשם החם של 2023, היא מחליטה לבצע תפנית חדה. “מאצ’ מושלם” מוותר על הפנטזיה הרומנטית המתקתקה ובוחר להתעמת עם הפערים החברתיים כלכליים והעסק המכניס שנקרא “אהבה”. סונג לא רק מפרקת את הקלישאה, אלא גם שואלת – אם האהבה היא תעשייה של מיליארדים, למה שנשים לא יובילו אותה?
במרכז הסרט נמצאת לוסי (דקוטה ג’ונסון), שדכנית מצליחה בניו יורק, שיודעת היטב להפוך אהבה לעסק. היא פוגשת איש עסקים מבוסס (פדרו פסקל), בדיוק כשהיא מתאחדת מחדש עם האקס המיתולוגי (כריס אוונס) – ויוצרת משולש רומנטי שבו הלב והארנק מתנגשים בכל סצנה.
אם בסרט “חיים שלמים” סונג הכריחה את גיבורתה לבחור בין אהובה היהודי לבין חבר ילדותה הקוריאני, כאן היא שואלת שאלה אחרת: מה קורה כשהאהבה מתנגשת עם כסף, כוח ומעמדות? הבחירה לשבור את הפנטזיה הגדולה של הוליווד – זו שבנתה סרטים כמו “אישה יפה” או “יפה במנהטן” – היא בחירה חתרנית שמחזירה לנשים את זכות הבחירה, גם כשהיא כרוכה בסיכונים.
החתרנות הזו ניכרת גם בליהוק. כריס אוונס, מי שידוע בתפקידו כ- “קפטן אמריקה”, מוצג כאן דווקא כאנדרדוג, בעוד פדרו פסקל מתייצב כגבר החזק והנחשק. זהו טוויסט תודעתי על עולם הרומנטיקה ההוליוודי, שבו במשך עשורים הגברים הלבנים, היפים והעשירים תפסו את המשבצת.
ישאלו חכמי הדור – אם לוסי חזקה, עצמאית ומצליחה, מדוע היא בכלל מחפשת גבר עשיר? כאן נכנסת השכבה החברתית כלכלית. נשים מתמודדות עם פערי שכר מתמשכים, עם חינוך שמכוון אותן ל”נסיך החלומות” מצד אחד ועם דרישה לשרוד בכוחות עצמן מצד שני. בעולם שמנוהל על ידי כסף, למה גבר יכול לשאוף לעוד ועוד – ואישה צריכה להתנצל על כך?
ובכל זאת, “מאצ’ מושלם” רחוק מלהיות מושלם. סונג בולטת דווקא ברגעים השקטים, האינטימיים, שבהם יש מרחק ומתח בין שתי דמויות. כאן היא בוחרת להעמיס בדיאלוגים, סצנות ודרמה מלאכותית. אפילו ברגע הדרמטי ביותר – מונולוג של אחת הלקוחות של לוסי על חוויה טראומטית – הצופה נותר בחוץ, מתקשה להרגיש את עוצמת הרגש שהסצנה מתיימרת לשאת.
באחד הראיונות שלה, בפודקאסט של A24 עם הבמאית אווה ויקטור (סורי, בייבי), סונג הסבירה בפשטות: “אני אוהבת גברים”. זו לא אמירה על זהות מינית, אלא על אהבה כנה כלפי הדמויות הגבריות שהיא יוצרת. אמירה זו מהדהדת בסיום הסרט: סונג עדיין מאמינה באהבה.
מאחורי כל הביקורת והניסיון לפרק את הפנטזיה ההוליוודית – “מאצ’ מושלם” חושף אמת פשוטה: אנחנו לא בנוטינג היל יותר. אהבה כבר לא מוצגת כחלום תמים, אלא כעסק, ככוח וכבחירה. סונג אולי לא מצליחה לייצר סרט מלוטש ומרגש לכל אורכו, אבל היא כן מצליחה להראות לנו שהרומנטיקה של המאה ה-21 לא שייכת יותר לספרנים ביישנים ולכוכבות קולנוע אגדיות – אלא לעולם שבו כסף, מעמד ופשרות כואבות הם חלק בלתי נפרד מהסיפור.
