ואף-על-פי-כן נוע ינוע ונראה ששום מלחמה לא תצליח להשבית את שמחתם של חובבי הנבל. אמנם פסטיבל הנבל הבינלאומי לא יתקיים השנה מסיבות מובנות, אך צלילי תחרות הנבל הישראלית החמישית ע”ש יוסי פרוסט יהדהדו ממרכז המוזיקה ביפו ברביעי-חמישי השבוע, בהשתתפות נבלאי כחול-לבן צעירים.
הפעם זה אכן לגמרי כחול-לבן? – אני תוהה.
“לגמרי-לגמרי”, משיבה הנבלאית עדינה הר עוז, מאושיות הנגינה בכלי שנקשר לדוד המלך, או לא. “לשם שינוי כעת איננו תלויים באף אחד מבחוץ. הפעם זה פרויקט ישראלי לחלוטין שבו יש יותר אפשרות ביטוי לנבלאים משלנו”.
מצד שני האם יש גם נזקים עקב החרמות?
“האיטלקייה קלאודיה-לוצ’יה למאנה, זוכת תחרות הנבל הבינלאומית האחרונה, שהייתה אמורה להיות הפעם הסולנית בקונצרט הפתיחה, תוחלף על-ידי מרינה פרדקין, הנבלאית הראשית בתזמורת הסימפונית ירושלים ובחבר השופטים, שבו הייתה אמורה להשתתף, יסתדרו בלעדיה”.
הרעוז אמורה להגיש בפסטיבל שבניהולה האמנותי של גתית בעזסון, קונצרט-נבל מוסבר, שאחת ממטרותיו היא להפיג מידה מסוימת של מסתורין שיש לגביו, כולל התהייה אם הכלי שבו ניגן דוד המלך אכן היה נבל.
הכלי הראשון של הרעוז, ילידת ירושלים, היה פסנתר, ש”ניגנתי בו מגיל שבע עד לימודיי באקדמיה למוזיקה”. במקביל היה לי חלום ללמוד נבל”, היא מספרת. “כשעמדתי על דעתי והבנתי שלהיות פסנתרן, זה להתחרות בכמות בלתי מוסברת של נגנים כדי להגיע ל’טופ’. בין השאר ליוויתי את האחים שלי”.
“האחים”?
“אכן, אני באה ממשפחה מאוד מוזיקלית. אחי, מיכה הרן, היה הצ’לן הראשי של הפילהרמונית, אחותי דבורה ניגנה בכינור בכמה תזמורות. עם הנבל ידעתי שאוכל להיות במרכז הבמה, כי לא רציתי לנגן בתזמורת. אבא שלי היה חלילן ולאחר מותו אמא שלי ראתה כצוואה לדאוג לחינוך מוזיקלי לשבעת ילדיה”.
כשעברת לנבל, האם…החתמת סבל צמוד?
(צוחקת) “שאלה טובה מאוד. גם נשאלתי לא אחת למה לא בחרתי חליל…”
…פיקולו!
“עוד יותר טוב! כבר בלימודיי באקדמיה הבנתי שהסתבכתי, לאחר שהייתי זקוקה לעזרה בנשיאת הנבל עם הארגז הכבד שלו, חוויה שאני לא זוכרת לטובה. אפילו ניסיתי לארגן מנוף שיסייע לי בהרמת הנבל לאוטו, אבל זה לא צלח. היום, כשאני גרה בכפר-ורדים, זכיתי במלאכית שמתעקשת לעזור לי בסבלות”.
מה הקסם בנבל?
“אני אדם שאוהב אסטטיקה. כבר אחרי שהצלחתי להפיק ממנו כמה צלילים, ההתאהבות בכלי באה ממה שזה עשה לי בבטן, כשזה מרעיד את נימי הנשמה”.
מה העביר אותך לכפר-ורדים?
“הנכדים! שניים מילדיי עברו לצפון ואני – בעקבותיהם, קרוב אליהם. קודם לכן, כשגרתי בזכרון-יעקב, היה לי 13 שנה אולם קונצרטים, “ענבלים”, שבו נתתי מאות רסיטלים. משפחתי כאן פרט לנצן, שהוא נגן טרומבון ראשון בתזמורת פילדלפיה. מדי פעם אנחנו מופיעים כצמד”.
זאת, למרות הניגוד בין הכלים שלכם…
“היתרון של נצן, שהוא יודע לנגן בטרומבון גם מאוד רך ולהתאים את עצמו לנבל”.
להרעוז קריירה בינלאומית עשירה, תקליטוריה, לרבות אחד, המוקדש להרגעה ולמדיטציה, זכו לשבחי הביקורת ומלחינים מהשורה הראשונה חיברו לה יצירות, ביניהם יחזקאל בראון, שהלחין לה קונצ’רטו לנבל ולתזמורת כבקשתה.
כשאת פונה למלחינים ומזמינה יצירות לנבל, האם כולם נענים מיד?
“למזלי, כך זה קורה, למרות שלא קל להלחין לנבל”.
מהו החלום שלך?
“שמע, אני מרגישה שעשיתי וי על הכל. ניגנתי מוזיקה קאמרית מכל הסוגים, אפילו ניגנתי מוזיקה מזרחית”.
איך עברה עלייך המלחמה קרוב לגבול לבנון?
“אין לי פחד ואני לא חרדתית. כשהיה צריך, למען הילדים נכנסתי לממ”ד”.
