בעיצומו של קיץ לוהט ובלב תקופה מורכבת מבחינה כלכלית וביטחונית, תלמידי י”ב ברחבי הארץ – ובעיקר באזור המרכז – לא מוותרים על חגיגות הפרום. זוהי המסיבה שמסמנת את קו הסיום של 12 שנות לימוד – ורבים מהם מתייחסים אליה כאל האירוע המכונן של הנעורים. עם אולם מפואר, תא צילום נוצץ, בר אלכוהול עשיר, מאפרים, ספרים, מעצבים ואינסוף תכנונים מראש – הפרום הפך מזמן מ”עוד מסיבה” לאירוע של ממש, עם תג מחיר בהתאם.
רועי, מפיק ותיק שכבר שנים מארגן מסיבות פרום בגוש דן, מספר שהשנה – למרות המצב – הדרישות רק הולכות ועולות. “תלמידים לא מוכנים להתפשר. רוצים שיהיה מושלם – כמו בקליפ. אין הבדל בין הפרום לחתונה, לפעמים אפילו ההפקה יותר יקרה. אני שומע את ההורים אומרים שקשה, אבל התלמידים לא מוותרים. מבחינתם זה רגע חד-פעמי, הרגע האחרון של חופש לפני הגיוס, לפני החיים האמיתיים”.
לדבריו, מחירי ההשתתפות במסיבות נעים השנה בין 580 ל-670 שקלים לתלמיד, כשהממוצע עומד על כ-620 שקלים. “זה לא כולל בגדים, איפור ושיער – רק הכניסה עצמה. יש כיתות שדואגות לתלמידים שאין להם, גם חברות ההפקה מציעות תשלומים נוחים או מלגות קטנות, אבל יש תלמידים שפשוט מתביישים לבקש”.
גם תחום היופי פורח בעונה הזו. מאפר העובד עם תלמידים בתקופה הזו מספר בעילום שם: “יש בנות שמזמינות איפור ושיער כבר חודש מראש. המחירים מתחילים בכמה מאות שקלים – ויכולים להגיע גם ל-1,500 ו-2,000 שקל, תלוי במי בחרת ומה את רוצה. השנה אני דווקא רואה גם בנות שחוסכות – מתאפרות לבד, הולכות למכונים עממיים או מקבלות עזרה מחברות, אבל עדיין – הלחץ להיראות ‘פוטוגנית’ שולט”.
תחום נוסף שמכביד על ההורים הוא הלבוש. שמלות ערב אצל מעצבים יכולות להגיע ל-3,000–4,000 שקל ואף יותר. מי שמחפשת לחסוך פונה לרשתות כמו זארה, מנגו ו-H&M, או בוחרת באופציית ההשכרה. בנים גם הם משקיעים, ורבים מהם רוכשים חליפות, נעליים ואקססוריז – בסטייל שלא היה מבייש חתן ביום חתונתו.
ולמרות המחירים, הקשיים והלבטים – התחושה בקרב הורים רבים היא אחת: לא מגיע לילדים שלנו קצת שמחה? אורית, אם לבת בתל אביב, משתפת: “תחשבי מה הילדים האלה עברו בחמש השנים האחרונות? שלוש שנים של קורונה, אז מלחמה, אזעקות, טילים, לימודים שהתבטלו. עכשיו היא לקראת גיוס, ולמרות שהלב כואב והכיס ריק – לא יכולתי להגיד לה לא. בחרנו שמלה יפה במחיר סביר, עשינו סידור עם חברה של איפור – והכי חשוב, שיהיה לה ערב שהיא לא תשכח”.
מירב מגבעתיים הוסיפה: “הבת שלי הייתה בשבי רגשי כל השנה – חדשות, חטופים, פחד מהגיוס. אמרתי לעצמי – עכשיו תני לה לפרוח, תני לה נשימה אחרונה של ילדות. אני כן שמה גבולות תקציביים, כן מסבירה שצריך לחשוב, אבל אני גם יודעת שמסיבת סיום כזו לא חוזרת”. גם רעות, אם לנסיכה בת 18 מתל אביב, מודה שזה לא פשוט: “בסוף – זו חגיגה בתוך מציאות שבורה. יש הרוגים, יש כאב, אבל אנחנו לא יכולים לתת לילדים שלנו רק פחדים. מגיע להם לצחוק, לרקוד, לשכוח לילה אחד מהכול”.
הנוער הישראלי של 2025 לא מבקש הרבה – רק ערב אחד שבו ירגישו על גג העולם. רגע לפני שעליהם ללבוש מדים, להיכנס לבסיסים, ולהתבגר בבת אחת – הם רוצים לצעוק, לשיר, להתאפר ולהצטלם. עבורם – זו לא מסיבה. זו הצהרה: אנחנו עדיין פה, עדיין חיים, ועדיין חוגגים.
