באפריל 2023, לפני שהעולם התהפך על כולנו, פגשתי את ליטל שמש לריאיון לרגל הבחירה בה להנחות את טקס פרס ישראל. במפגש היא סיפרה על שני חלומות שהיא שואפת להגשים: האחד, להפוך לאם ולהקים משפחה, והשני, להגיש את טקס הדלקת המשואות הממלכתי.
אפריל 2025. אל הפגישה שלנו בבית קפה בתל אביב מגיעה שמש (42) לאחר בוקר מפרך של מדידות לקראת טקס הדלקת המשואות שאותו תגיש בערב יום העצמאות לצידה של נטעלי שם טוב (חדשות 13), ובזמן שבן זוגה, ראיין אוליבר גלברט, שומר בבית על התינוקת הטרייה שלהם, לירי.
“אני נהנית מכל רגע באימהות, זה אושר שאי אפשר לתאר במילים”, מספרת שמש, מגישת המהדורה המוקדמת של ערוץ 14. “אני מתחילה לאט־לאט לחזור לעבודה, עדיין לא חזרתי להגשה יומיומית כי אני עדיין לא מרגישה שאני מוכנה לזה. ואני מודה על כל רגע עם לירי, זה נס גדול”.
למה בחרת בשם לירי?
“קודם כל, אהבתי את השם, יש לו משמעות פואטית. וגם עשיתי הלחמה בין השם הפרטי שלי לשם הפרטי של בן הזוג שלי, ראיין”.
איך הכרת את ראיין?
“הכרנו בתל אביב לפני קצת יותר משנתיים. הוא הגיע לעשות בארץ קורס קרב מגע, והוא עשה עלייה מאוסטרליה בשבילי. המסבירנית שבי הייתה צריכה לעבוד שעות נוספות כדי לשכנע אותו להישאר בארץ, כי תחשוב מה זה לעזוב גן עדן ולעשות עלייה חודש אחרי 7 באוקטובר”.
מרגישה שזה שילדת ילדה ראשונה בגיל 41 נותן לך יתרון?
“אני חושבת שאני במקום הרבה יותר בשל. יש לי ניסיון שצברתי עם 12 האחיינים והאחייניות שלי. להגיד לך שלא הייתי שמחה לעשות את זה בגיל צעיר יותר? ברור, אבל כל אחד והדרך שלו למציאת זוגיות ולהקמת משפחה. אני מודה לאל וסומכת עליו. הוא שמנתב לי את הדרך לפי איך שהיא צריכה להיות”.
מקבלת אהבה ברחוב
על הגשמת החלום הנוסף, הנחיית טקס הדלקת המשואות, שמש מדברת בלהט: “זו התרגשות גדולה מאוד, כבוד מאוד גדול, שבחרו בי להנחות את הטקס. אני מנחה הרבה טקסים די גדולים, אבל אין כבוד יותר גדול מלהנחות את הטקס הזה. אישית, אני מוצאת את עצמי בכל שנה צופה בטקס הזה ובוכה מהתרגשות. תמיד יש הכוכב או הכוכבת ש’לוחצים’ עוד קצת על ברז הדמעות. לכן, להנחות את הטקס זה כבוד גדול, בטח כשזה נוגע בנקודה המאוד ציונית אצלי, בתור מי ששנים עושה הסברה למען ישראל, ומדברת על ישראל בעולם. בשבילי זו סגירת מעגל”.
מופנית ביקורת רבה כלפי שרת התחבורה מירי רגב, שממונה על הטקס, בטענה שהיא בוחרת משתתפים ומגישים משיקולים פוליטיים. בשנה שעברה היא בחרה במגי טביבי, עמיתה שלך מערוץ 14, להנחות את הטקס, והשנה אותך. מה דעתך על הביקורת הזו?
“לאורך השנים היו מגישים משלל ערוצי הטלוויזיה שהנחו את הטקס הזה, ואם נדבר על מגישי חדשות, אז היו מגישים מכל הערוצים. למשל, דני קושמרו ואלמז מנגיסטו. ומעולם אף אחד לא העביר ביקורת על בחירת מנחים מערוץ 12 או 13. אבל איכשהו כשיש מגישים מערוץ 14, מעבירים ביקורת. שים לב שהיה חשוב למירי רגב לאזן, לקחת מגישה מערוץ 14 ומגישה מערוץ 13. היא יכלה לקחת שני מגישים שמזוהים עם הימין, אבל היא בחרה לאזן”.
עדיין, נראה שרגב בוחרת אנשים שלא מעבירים ביקורת נגדה או נגד הממשלה.
“חורה לי שלוקחים טקס ממלכתי, שמתקיים יום אחד בשנה, טקס של כל המדינה, והופכים אותו למשהו פוליטי. מירי רגב עורכת טקסים יפים ומושקעים שנותנים ביטוי לכל הקשתות החברתיות. להזכירך, בשנה שעברה התקיימו שני טקסים וחבל שהיינו צריכים להגיע למצב כזה. זה מעציב אותי מאוד”.
אילו תגובות את מקבלת על הבחירה בך?
“אני מקבלת רק תגובות טובות ומפרגנות. אני חושבת שבסוף היום אני משדרת משהו מאוד הוגן וממלכתי”.
עכשיו, כשהגשמת שני חלומות גדולים – מה החלום הבא?
“אני רוצה מאוד לכתוב סדרה עלילתית לטלוויזיה”.
שמש, ילידת גדרה המתגוררת כיום בתל אביב, החלה את דרכה כבר בגיל 12 כשכתבה בעיתוני ילדים ונוער (“כולנו”, “ראש אחד”) ושידרה תוכניות לנוער ברשת א’. את שירותה הצבאי עשתה כלוחמת במג”ב בגזרת איו”ש בזמן האינתיפאדה השנייה. בשנים האחרונות היא משמשת במילואים קצינת הסברה בפיקוד העורף. לפני כעשור, לאחר ששימשה כתבת בחדשות HOT באזור הדרום, ככתבת “מבט” וכמגישת התוכנית “ערב חדש” בערוץ הראשון, הגיעה אל ערוץ 14, עוד בגלגולו כערוץ 20, ונעשתה לאחת הפנים המוכרות של הערוץ.
כאחת מכוכבות ערוץ 14, את לא חשה שבימים כאלה, של פילוג, הערוץ מייצג מציאות חד־ממדית, ואפילו מסייע להרחבת השסע? לא מזמן ראיתי בתוכנית “הפטריוטים” אורח מהקהל שעלה לריאיון והציע “להכות בהם (בעזה – ד”פ), שימותו גם החטופים, וגם האזרחים שלהם”. איך משדרים דבר כזה?
“קודם כל, אנחנו לא יכולים לשלוט במה שבן אדם אומר במיקרופון. דבר שני, אני ממש לא חושבת שהערוץ מייצג מציאות חד־ממדית. אני חושבת שהוא נותן קול שבמשך 40־50 שנה לא קיבל ביטוי בתקשורת. לתקשורת יש אשמה מאוד גדולה בזה שהבאנו את עצמנו למצב המפולג. מה היה לנו? רשות השידור, גלי צה”ל וערוץ 22. עכשיו, ברוך השם, יש קצת גיוון לתקשורת”.
“אנשים מקבלים את הקול האחר הזה, והאהבה שאני מקבלת מאנשים ברחוב על זה שקולם נשמע שווה לי את כל הביקורת שאני מקבלת מכתבי הברנז’ה. אני לא מרגישה שהערוץ שלנו תורם לפילוג כי אנחנו לא מתעסקים כל היום בלספור כמה מזוודות נתניהו העלה או לא העלה לטיסה, או בלהזמין את רמי דוידיאן לריאיון ולצלוב אותו לגבי כמה אנשים הוא הציל או לא הציל בנובה. זה רומס בעיניי את כל היופי שבישראליות. בתוכנית שלי אני מנסה להביא את מגוון הקולות, לייצר שיח מגוון”.
אין מי שישמור
ב־19 באוגוסט 2023 נרצחו דודה ובן דודה של שמש, שי סיילאס ניגרקר ואביעד ניר (ניגרקר), בפיגוע ירי בחווארה, כשמחבל ירה בהם למוות מטווח אפס. אסון זה, לצד פרוץ המלחמה ב־7 באוקטובר, היו קטליזטור לכתיבת ספרה של שמש, “כמה שווה יהודי מת?” (בהוצאת סלע מאיר), שזכה לאחרונה בפרס מולדובן.
“האמת שכבר הרבה שנים אני חוקרת את הרשות הפלסטינית ואת מה שקורה בה מבחינת הילול השאהידים ותשלום המשכורות למחבלים. הרצח של דוד שלי ובן דוד שלי היה סוג של זרז לכתיבת הספר, אבל העיסוק במה שמתחולל ברשות הפלסטינית היה שם תמיד בעבודה היומיומית שלי כאשת תקשורת”, היא מספרת.
“אחרי 7 באוקטובר הייתה בהילות להוציא את הספר לאור כי ישראל התעוררה מהקונספציה על חמאס, אבל היא לא התעוררה מהקונספציה על הרשות הפלסטינית. אנחנו הבנו שאין בעזה פלסטינים תמימים, שיש מורים של אונר”א ששמרו על חטופים בבתים, ולמרות זאת אנחנו עדיין מתנהלים מול הרשות הפלסטינית כאילו היא פרטנר שיש לנו עתיד איתו, בעוד שהיא זו שמממנת את המשכורות של המחבלים. זו קריאת ההשכמה האמיתית”.
איך הספר התקבל?
“כמעט כל אדם שקרא את הספר אמר לי שאני מוכרחה לתרגם אותו לאנגלית כי העולם חייב לשמוע ולהבין את הקונספציה על הרשות הפלסטינית”.
משהו השתנה בהתנהלות שלך בעקבות שבעה באוקטובר?
“כמה חודשים אחר כך הוצאתי רישיון לאקדח. הבנתי שאם אני לא אשמור על עצמי, אין מי שישמור עליי. ראינו ב־7 באוקטובר שאנשים התחננו לעזרה במשך שעות בלי שמישהו בא לעזור להם”.
בתפיסה הפוליטית שלך, משהו השתנה? אנחנו שומעים על אנשים בשמאל ש”התפכחו”. בימין לא ממש מדברים על התפכחות, אף שהכשל הגדול בשבעה באוקטובר קרה תחת ממשלת נתניהו, “מר ביטחון”.
“בימין לא מדברים על ‘התפכחות’ כי היינו בצד המפוכח כל הזמן, בצד הער למציאות. לפי האג’נדה שלי, במציאות הנוכחית אין עם מי לעשות שלום. לא משנה כמה תבוא לקראתם, מהשורש מלמדים אותם לשנוא אותנו ולנסות לרצוח יהודים. אני חושבת שהימנים דורשים עכשיו יותר מהמפלגות שהגדירו את עצמן כמפלגות ימין בהיבט המשילות, בעובדה שאתה שם משהו אחד בקלפי ומקבל משהו אחר לחלוטין בגלל מינויים פוליטיים.
“כבר עכשיו אנחנו רואים החלטות שהממשלה מקבלת ובג”ץ פוסל, כך שיש הרבה ביקורת מהימין על הימין ועל מפלגות השלטון. זו ביקורת חשובה שתהיה כל הזמן. העצב הכי גדול שלי הוא על העובדה שבמו ידינו הבאנו את עצמנו למצב הזה, שהתעסקנו בשמחת תורה באם יש תפילות בהפרדה בכיכר או לא, ומחאות חברתיות במשך שנה. במו ידינו הבאנו על עצמנו את חורבן הבית הזה”.
את מרגישה עכשיו בטוחה במדינה?
“לא, אני לא מרגישה בטוחה כי אני חושבת שיש לנו עוד כברת דרך לעשות. התחלנו לעשות אותה כשיצאנו למלחמת חרבות ברזל, החזרנו לעצמנו אוויר לנשימה ואת הכבוד הלאומי עם מבצע הביפרים, עם חיסולי בכירים מאוד, עבודה מרשימה של המוסד ושל השב”כ, אבל יש לנו עוד דרך לעשות – ובראש ובראשונה להחזיר את כל החטופים, להשמיד את חמאס ואחר כך לטפל ברשות הפלסטינית”.
אפשר לחגוג באמת יום עצמאות כשיש חטופים בעזה?
“יש קושי מאוד גדול והלב כואב מאוד על זה שיש חטופים שעוד לא חזרו. יום העצמאות הוא הזמן שלנו להזכיר לעצמנו שמלחמת העצמאות שלנו עוד לא נגמרה, ושיש לנו מדינה אמיתית, צבא וזכות להגן על עצמנו. אנחנו צריכים להודות על הנס הזה שנקרא מדינת ישראל”.
