צבא לבנון מאמץ גישה חדשה מזה זמן כחלק ממאמציו למנוע הפרות ישראליות נוספות בלבנון. בנוסף לפריסתו ברוב האזור שמדרום לנהר הליטאני והמאמצים המתמשכים לפרק את התשתית הצבאית של חיזבאללה שם, הוא החל לבצע פשיטות על אתרים מצפון לנהר, עד לפרבריה הדרומיים של ביירות, שלטענת ישראל מכילים מחסני נשק ומתקנים צבאיים, על על פי ידיעה בעיתון אשרק אל-אווסט.
הפשיטה האחרונה של צבא לבנון הייתה ביום חמישי, בעקבות קריאה של צה”ל לפנות אתרים בפרברים הדרומיים כהכנה לתקיפה נגדם, בטענה כי הם מכילים תשתית לייצור רחפנים של חיזבאללה.
עם זאת, סירובה של ישראל לשתף פעולה עם הפשיטה של צבא לבנון על אתרים אלה הניע אותה לפרסם אזהרה כי תקפיא את שיתוף הפעולה שלה עם ועדת המעקב , הכוללת אנשי צבא המייצגים את הצד הלבנוני והישראלי, וכן נציגים מיוניפי”ל, ארצות הברית וצרפת.
בעוד שההנהגה של לבנון אישרה את “מחויבותה ליישום החלטה 1701 והסכם הפסקת הלחימה”, היא הזהירה כי “ההפרה המתמשכת של ההסכם על ידי האויב הישראלי וסירובו לשתף פעולה עם ועדת המעקב אחר הפסקת הלחימה אינה אלא היחלשות של תפקיד הוועדה והצבא, ועלולה לגרום למערכת הצבאית להקפיא את שיתוף הפעולה עם ועדת המעקב אחר הפסקת הלחימה”.
בהצהרה הודגש כי “הצבא מתמודד עם אתגרים בנחישות וממשיך לבצע את משימותיו המורכבות להרחבת סמכות המדינה על כל שטחיה ולהבטחת ביטחון לבנון והלבנונים, בהתבסס על חובתו הלאומית הקדושה, שנותרה בראש סדר העדיפויות המוחלט, לא משנה כמה חמורים הקשיים”.
בהקשר זה, סוכנות הידיעות צרפת ציטטה ביום שישי גורם צבאי לבנוני שאמר כי ישראל מנעה מהצבא לבדוק אתר בפרברים הדרומיים של ביירות לפני שהופצץ בליל חמישי.
“במהלך היום, הישראלים שלחו הודעה לפיה ישנה מטרה בפרבר הדרומי של ביירות (בחשד) שהיא עשויה להכיל נשק”, הסביר הגורם. “צבא לבנון סקר את האתר, שהיה פרויקט לבניינים הרוסים, והצבא הגיב באמצעות המנגנון (מנגנון הפסקת האש והוועדה המפקחת על יישומו) כי האתר אינו מכיל דבר”. הוא ציין כי הישראלים לא שלחו הודעה כלשהי דרך ועדת הפיקוח בנוגע לאתרים אליהם התכוונו לכוון במהלך הלילה, אך הסביר כי “כאשר הופצה הצהרת דובר הצבא הישראלי (אביחי אדרעי), הצבא (הלבנוני) ניסה להגיע לאתר הראשון עליו הצביע, אך תקיפות אזהרה ישראליות מנעו מצבא לבנון להשלים את משימתו”.
דובר יוניפי”ל, אנדראה טננטי, הסביר מצידו כי ככוחות בינלאומיים, הם “אינם מודעים לתקשורת בין הרשויות הלבנוניות לוועדת המעקב אחר הפסקת האש. זה לא המנדט של יוניפי”ל”. הוא ציין בהצהרה לאשרק אל-אווסט כי הם משתתפים בישיבות הוועדה, “אך השיחות והדיווחים בין שני הצדדים הם עניין שיש להפנות לוועדה או לרשויות הלבנוניות”.
טננטי תיאר את מה שקרה בערב חמישי כ”התפתחות מסוכנת”, וראה בכך “לא רק הפרה של ריבונות לבנון והחלטה 1701, אלא גם איום משמעותי על היציבות השברירית שאנו עדים לה באזור השנוי במחלוקת זה לאחר הסכם הפסקת הלחימה”. הוא הוסיף, “זה לא רק מגביר את המתיחות, אלא עלול ליצור מצב מסוכן מאוד באזור שכבר סובל מ-15 חודשי סכסוך”.
אף על פי כן, טננטי הדגיש: “נמשיך לבצע את המשימות שהוקצו לנו במסגרת החלטה 1701, כולל תמיכה בצבא לבנון בפריסתו המלאה בתוך לבנון, דרישה מצבא ישראל לסגת מכל העמדות שהוא מחזיק בדרום לבנון, וכן דרישה להפסקת אש, לא רק כלפי לבנון, אלא גם מתוך לבנון, שכן הדבר עלול לסכן את הפסקת הלחימה”.
בריגדיר גנרל בדימוס חסן ג’וני סבר כי “ההחלטה לשתף פעולה בין צבא לבנון לוועדת המעקב אינה החלטה צבאית גרידא, אלא החלטה פוליטית שניתנה על ידי ממשלת לבנון, שכן היא הגוף שאישר את הסכם הפסקת הלחימה. ההסכם עצמו מחייב את צבא לבנון לשתף פעולה עם הוועדה, שכן תפקידה לפקח על יישום סעיפי ההסכם, ובפרט על החלטה 1701. לכן, יש לתאם את הפסקת שיתוף הפעולה של הצבא עם ממשלת לבנון”.
הוועדה כוללת את לבנון, ישראל, ארצות הברית, צרפת וכוחות האו”ם הזמניים בלבנון (יוניפי”ל), והיא אחראית על מעקב אחר יישום הפסקת האש בתוקף בין המדינה העברית לחיזבאללה מאז סוף נובמבר.
בהצהרה לאשרק אל-אווסט, תיאר ג’וני את מהלך הצבא לחשוף את האתרים שישראל כיוונה בפרבר הדרומי ביום חמישי כ”צעד נועז וחשוב, במיוחד לאור העובדה שישראל לא הגיבה, מה שמאשר שמטרתו לא הייתה אימות אלא פגיעה ישירה, במיוחד בבניינים בפרבר הדרומי. כאן אנו חוזרים לרעיון הבסיסי, והוא שישראל אינה מבקשת אימות, אלא להשפיע פסיכולוגית על הסביבה (התומכת בחיזבאללה) ולשבש את היציבות שהחלה להופיע בהדרגה עם תחילת הקיץ, במיוחד עם סימנים של התאוששות בתיירות וחזרתם של לבנונים, גולים וערבים ללבנון”.
ג’וני ניבא שהדברים “מתקדמים לקראת הסלמה הדרגתית ומסוכנת, וייתכן שיש לה ממדים גדולים יותר מתגובה נסיבתית גרידא”.
ד”ר סמי נאדר, מנהל מרכז הלבנט לעניינים אסטרטגיים, מאמין מצדו שלמרות הצעדים וההליכים שנקט בהם צבא לבנון, הזמן אוזל. הוא אמר לאשרק אל-אווסט: “בעבר דיברנו על גישה זהירה ליישום החלטה 1701, אך כיום אנו יכולים לדבר על האטה שתביא לשינוי בגישת הקהילה הבינלאומית כלפי לבנון. היא הייתה להוטה לתמוך בה, עקבה אחריה מקרוב וניסתה להבין שאנחנו עדיין בימים הראשונים של הקדנציה (כהונתו של הנשיא ג’וזף עאון) ושל תקופת חיי הממשלה, אך נותרה האחריות של לבנון ליישם את ההחלטות הבינלאומיות בדחיפות.”
נאדר הדגיש כי “מאזן הכוחות אינו מאפשר לנו לומר לישראלים לסגת כדי שאוכל לעשות את מה שנדרש ולפרוס את צבא לבנון על פני כל שטח לבנון”. הוא סבר כי “מה שלבנון נדרשת ליישם הוא דבר מובן מאליו במדינה ריבונית, ולכן כאשר מדינת לבנון מרחיבה את ריבונותה, הדבר מחזק מאוד את מעמדה לדרוש את נסיגת הצבא הישראלי”.
