אתמול פורסם כי לאור החובות הגדולים שצבר הנמל, ובתוכם 5 מיליון חוב בארנונה לעיריית אילת, הוחלט כי הנמל ייסגר כבר בשבוע הבא לאחר שחשבונו עוקל. היום (חמישי) פנתה הנהלת הנמל למשרד הכלכלה בהצעה למתווה שיעקוף את המצור החות’י ויציל את הנמל: להוציא צו יבוא שיחייב את יבואני הרכב מהמזרח לבצע את יבוא הרכבים דרך נמל אילת.
המתווה מציע שעל מנת לעקוף את המצור החות’י האוניות שיגיעו מהמזרח יעברו דרך תעלת סואץ, ולא דרך מיצר באב אל מאנדב הנשלט ע”י החות’ים. “הפתרון הזמני יאפשר את המשך פעילותו של נמל אילת, ולא פחות חשוב מכך הוא יראה לחות’ים, ולכל מי שמסתכל מסביב, כי לא ניתן לנצח את מדינת ישראל ולא ניתן לסגור לה פעילות נמלית אסטרטגית” אומר גדעון גולבר, מנכ”ל נמל אילת. “פריקה מחודשת של אוניות בנמל אילת תהיה תמונת הניצחון מול ארגון הטרור”.
הנהלת הנמל מציינת שעלות מעבר אוניה בתעלה עומדת על כ-800,000 דולר, ושעל פי המתווה העלות תתחלק בין הנהלת נמל אילת והיבואנים שישלמו כ-200,000 דולר כל אחד, ובין המדינה שתשלם כ-400,000 דולר. “היות ומדובר בכ-3-4 אוניות בחודש, העלות על שמירת הרציפות התפקודית של הנמל האסטרטגי בדרום, והסרת המצור הימי על ישראל, תעלה למדינה כ-1.5 מיליון דולר לחודש, בלבד. בכך תתאפשר חזרת כלל העובדים לנמל אילת וימשך השירות אותו מעניק הנמל לחיל הים”.
אלעד ברשאן, מומחה למכס ושילוח בינלאומי, התייחס למתווה בראיון ל”מעריב” וציין כי מדובר במהלך מנותק מהמציאות הכלכלית. “מעבר האניות דרך תעלת סואץ מאריך את מסלול השיט, מה שמייקר לא רק את עלות המעבר בתעלה, אלא גם את זמן השימוש באנייה, הוצאות הצוות, הביטוח והדלק – עלויות שכולן מתגלגלות בסופו של דבר לצרכן. כל ניסיון “לכפות” את אילת כיעד פריקה תוך שינוי מלאכותי של מסלולי סחר עולמיים פשוט לא הגיוני. למעשה, אנחנו מתמרצים הארכה מיותרת של הדרך ומשלמים אגרות מעבר מיותרות שיעברו מאוצר המדינה לאוצר המדינה המצרי”.
“גם המתווה עצמו מטעה: הוא מדבר על חלוקת העלות בין המדינה, היבואנים ונמל אילת – אך בפועל, אף אחד מהם לא באמת סופג את העלות. בסופו של דבר, הכל מתגלגל לצרכן. לא משנה אם זה דרך עליית מחיר הרכב, עלות השינוע היבשתי מאילת, או דרך תקציב המדינה – זו הוצאה ציבורית מיותרת”.
בנוסף, ברשאן מסביר שכל דולר שמתווסף לעלות ההובלה, משית מסים נוספים – שכן מסי היבוא מחושבים על בסיס ערך העסקה הכולל כולל ההובלה. “המשמעות היא שהעלאה מלאכותית של מחירי ההובלה משמעה מיסוי כפול ומיותר, שיפגע ישירות ביוקר המחיה של כלל אזרחי ישראל. ובמציאות שבה המשק נמצא בתעסוקה כמעט מלאה, והאוצר מצוי בגירעון כל כך גדול, אין היגיון ציבורי בהזרמת תקציבי סבסוד למצרים או לעיקוף ימי ממושך”.
“ולא פחות חשוב, גם לאחר הפריקה באילת, העלות הלוגיסטית לא מסתיימת שם. ההובלה היבשתית מאילת למרכז הארץ יקרה באופן ניכר לעומת הובלה מנמלי אשדוד וחיפה. כלומר, גם אם נניח שהפריקה באילת תוזיל את העומס בנמלים האחרים, היא תייקר בפועל את כל שרשרת האספקה, במקום פתרון” הוא מסכם, “מדובר בתכנית שמגלגלת עלויות מיותרות על הצרכנים”.
