אז פרוץ המלחמה בעזה, ב־7 באוקטובר 2023, שומע הרב חיים נבון סיפורים על עוד ועוד תלמידים מישיבות ההסדר שנפלו בקרבות. לאחר שנחשף לסיפורי גבורה רבים של תלמידי ישיבה, שאותם הוא מכנה “צדיקים”, החליט הרב נבון לכתוב ספר שיביא את סיפוריהם לתודעה הציבורית. “הרגשתי שאסור שהאנשים האלה והסיפורים שלהם ישתכחו”, הוא מסביר. “חלק קטן מהחללים אף הכרתי באופן אישי, ורבים מאוד מהם הכרתי דרך בני משפחותיהם, דרך הרבנים שלהם, וגם דרך חברים שלהם. עם חברי הטוב, הרב עמיחי גורדין, פניתי לאיגוד ישיבות ההסדר, אספנו צוות של מראיינים שראיינו קרובי משפחה, חברים, אחים לנשק ורבנים של חללי הישיבות, ויצרנו ספר המגולל את סיפוריהם”.
בכמה חללים מדובר?
“בשנה הראשונה של המלחמה נפלו 80 חללים מישיבות ההסדר. עבדנו על זה במשך שנה שלמה. בהתחלה רצינו לכתוב על כולם, אבל כשמספר החללים עלה עוד ועוד, ראינו שלא נוכל לעמוד בזה, אז התמקדנו בחללים שהיו בעת נפילתם תלמידים או רבנים בישיבות ההסדר. היו 22 כאלה. על כל חלל כתבנו סיפורים קצרים וקולעים שמאפיינים את המיוחד באישיות שלו. במדור מיוחד הוספנו 58 הספדים על החללים בוגרי הישיבות, שכבר סיימו את הלימודים”.
סיפורי צדיקים קלאסיים
הספר החדש, הכולל לצד הסיפורים את תמונות החללים, נושא את השם “מעשה בצדיק ואלונקה” (הוצאת ידיעות ספרים, בשיתוף ספרי חמד ואיגוד ישיבות ההסדר). “שם הספר הוא רעיון של אשתי, והוא שם מאוד מוצלח בעיניי כי הוא מבטא את הז’אנר, את הסוגה הספרותית, סיפורי צדיקים”, מתגאה הרב נבון. “זה לא ספר הנצחה רגיל. יש בו סיפורים שאפשר להתענג עליהם ולצמוח מהם, כמו סיפורי צדיקים קלאסיים. לאלונקה יש כמובן משמעות כפולה: ברמה המציאותית, שכן כמה מהגיבורים של הספר היו אנשים שהתעקשו פיזית לסחוב את האלונקה, וגם ברמה הסימבולית, צדיקים שנכנסו מתחת לאלונקה כשעם ישראל היה צריך אותם, והקריבו למענו את הקורבן הגדול ביותר”.
המחבר מביא כמה דוגמאות של גיבורים – וסיפורים – המופיעים בספר. “הסיפור האחרון הוא על יקיר שנקולבסקי ז”ל, שיצא הביתה בפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה ונדהם לגלות שחברו, איתן דב רוזנצוויג ז”ל, נפל בקרב. יקיר אמר לאחיו: ‘אפילו לא הספקתי לנחם את המשפחה שלו’, ואחיו אמר לו: ‘לא נורא, כשהמלחמה תיגמר, תלך לנחם את משפחתו’. כיום איתן ויקיר קבורים זה ליד זה בבית העלמין הצבאי בגוש עציון.
“אחיה דסקל ז”ל התגייס לצבא בכושר גופני גבוה מאוד, הלך לגיבוש ליחידה מובחרת, אבל החליט שהוא לא רוצה להיות בה. כששאלו אותו למה, הוא אמר: ‘בגיבוש, אנשים דוחפים אחד את השני כדי להגיע ראשונים בפריצה. אני הולך לגדודים של גולני’. ובאמת, אחיה הלך לגדוד גולני והיה מאושר עם כל עם ישראל. אחיה נפל בקרב בסג’עייה.
“יקיר יעקב לוי ז”ל היה בחור עדין נפש שחזר מהמלחמה ואמר לקרוביו: ‘אני יודע שאנחנו צריכים לדרוס את המחבלים עם הנגמ”שים שלנו, אבל קשה לי נפשית לעשות את זה’. עוד הוא אמר: ‘קשה לי אפילו שאנשים גומרים ארוחת צהריים וזורקים את השאריות על הרצפה. צריך לשמור על הכבוד ועל העדינות שלנו, גם במצב כזה”’. יקיר נפל באסון הנמ”רה ברפיח.
“יש גם אופיר טסטה ז”ל, שכשהוא למד בישיבה, היה משכים כל בוקר בשעה 5:17 בלי לשים שעון. השעון הביולוגי העיר אותו. שאלו אותו חבריו: ‘אם כבר אתה קם כל כך מוקדם בבוקר, למה שלא תלך לתפילת ותיקין (תפילה מיוחדת של אנשים שמקפידים להשכים בבוקר)?’, והוא השיב: ‘תפילת ותיקין זה לצדיקים. אני לא צדיק, אני פשוט מתעורר מוקדם’”.
אירוע גדול שצובר תאוצה
הרב חיים נבון (51), הוגה דעות, סופר ופובליציסט, מלמד בישיבת הר עציון, במדרשה בבר־אילן ובמדרשת לינדנבאום, וגר במודיעין. כשהוא נשאל על ההתמודדות שלו עם המצב מאז 7 באוקטובר, הוא מעדיף לדבר על גיבורי ספרו. “לכל אחד יש הסיפור שלו וההתמודדות האישית שלו. אני לא רוצה להתמקד בסיפור שלי, אלא בסיפור של הגיבורים והצדיקים שבספר. אני רוצה להיות קול לאלה שכבר לא יכולים לדבר. הם אנשים הרבה יותר גדולים ממני. אני עובר את מה שאני עובר, והספר הוא חלק מההתמודדות שלי. היכולת לכתוב את הספר הזה נותנת לי הרגשה שאני מביא תועלת. אני כבר זקן מדי בשביל להילחם, אז לפחות אני יכול להיות פה ללוחמים”.
חל שינוי בעיניך בישיבות ההסדר מאז 7 באוקטובר?
“מוקדם מדי לדעת, הרי המלחמה עוד לא נגמרה. אני חושב שהמלחמה תשפיע באופן עמוק מאוד על כל החברה הישראלית בכל מיני דרכים. אני רואה אותה משפיעה גם על ישיבות ההסדר, אולי אפילו על האופן שבו אנחנו לומדים תורה, כי חוויה כזו לא יכולה להשאיר אותנו אדישים והיא לא תשאיר אותנו כמו שהיינו. עם זאת, מוקדם לדעת לאילו כיוונים זה ייקח אותנו. יש בהיסטוריה אירועים קטנים שאנשים נוטים להגזים במשמעות שלהם, ולעומת זאת, כשיש אירועים גדולים, אנשים נוטים לצמצם את המשמעות שלהם.
“למשל, הקורונה, שבקנה מידה היסטורי הייתה אירוע קטן ואנשים חשבו שהיא תשנה את היקום. היום אנשים בקושי זוכרים את הקורונה, אבל טבח ומלחמה כמו שעברנו הם אירוע גדול, שרק מתחיל לצבור תאוצה וימשיך לצבור תאוצה כשהמלחמה תיגמר. גם הילדים והנכדים שלנו יגדלו על הסיפורים האלה. הספר הזה הוא חלק מהרצון שלי להביא לציבור הישראלי הרחב את הדמויות המאוד מיוחדות של אנשים שלא רק שילבו תורה ולחימה, אלא גם לחמו מתוך התורה שלהם. אנשים שעד הרגע האחרון למדו דף יומי בעזה, שבתוך הפק”ל שלהם מצאו ספר גמרא מוכתם בדם.
“בספר מופיע אליהו משה שלמה צימבליסט ז”ל, צדיק שהתמודד עם דיסלקציה. היה לו קשה לקרוא, ולמרות זאת הוא התעקש ללמוד דף גמרא בכל יום. היה לוקח לו חצי שעה לגמור דף יומי. זה בחור שאי אפשר לומר עליו שהוא לחם למרות שהוא למד תורה. הוא לחם בזכות זה שהוא למד תורה. לכל הבחורים שבספר היו קווים משותפים, אבל היה גם אופי ייחודי לכל אחד. היו אינטלקטואלים, היו אנשי מעשה, היו תושבי ערים גדולות וכאלה שגרו בכפרים מרוחקים. זו ארץ ישראל המגוונת והיפה”.
כמי שתמך במאמריו לא פעם בחוק הגיוס, מה דעתך על השיח הציבורי סביב החוק ומהי לדעתך הדרך להגדיל את מספר החרדים שמתגייסים?
“כיוון שאנחנו מדברים פה על ענייני רוח וחינוך, אז אגיד שהספר עוסק בדיוק בזה. אני, כאיש חינוך, מאמין בסופו של דבר בכוח של הרוח. צריך לעשות גם צעדים של מדיניות, ברור, אבל אני אופטימי לגבי רוח האדם – אחרת לא הייתי מחנך. אני מאמין שהחרדים לא יוכלו לאורך זמן לשמור על הניכור הזה לעם ישראל ולצורך החיוני שלו בלוחמים, והם גם לא יוכלו לשמור על ניכור לקדושה ולטהרה של הלוחמים שלנו, ולהבדיל, של החללים שלנו. אני מקווה שלספר תהיה תרומה לכך, כי כשבחור חרדי יקרא בספר הוא יבין שגם צדיקים וקדושים לומדי תורה לחמו. אני מקווה שזה יזיז לו משהו כי בסופו של דבר, עד כמה אנשים יכולים להיות אטומים לקריאה הזו של עם ישראל? עם ישראל צריך גם אותם מתחת לאלונקה”.
אמרת שלכל הבחורים המופיעים בספר היו קווים משותפים. לְמה התכוונת?
“אני חושב שאחד המכנים המשותפים לכל הצדיקים והגיבורים שמוזכרים בספר הוא שהם האמינו שהאור חזק מהחושך. הם האמינו שבסוף האנרגיות של אור וקדושה יותר חזקות, והן ינצחו. זה נכון לעם ישראל שמתמודד מול אויביו וזה נכון גם ביחס למריבות הפנימיות בינינו. למרות שלפעמים נראה שאנחנו כאילו עומדים להוציא אחד לשני את העיניים – המשותף בינינו עולה בהרבה על המפריד. אנחנו עוברים תקופה לא קלה, ואני מזכיר לעצמי הרבה פעמים את האמרה של ראש ממשלת בריטניה המנוח, ווינסטון צ’רצ’יל, ‘If You Are Going Through Hell – Keep Walking’. חשוב לדעת שבסוף המצב הזה ייגמר, ואנחנו צריכים לגייס את אורך הרוח”.
