ישראל לא ראתה בעין יפה את ביקורו הקצר של נשיא לבנון ג’וזף עאון בצרפת. הביקור, שנמשך פחות מזמן הטיסה עצמה, עורר את זעמה של ישראל בעקבות תלונותיו של עאון באוזני הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון נגד המדיניות הישראלית וניסיונו לרתום את צרפת כמתווכת מול ארה”ב, במטרה להפעיל לחץ על ישראל, כך דווח באתר אל-נשרה הלבנוני.
בתגובה, ישראל בחרה לבצע מהלך חריג – הפצצת הפרברים הדרומיים של ביירות ביום שגרתי עמוס באזרחים. זאת, כמהלך ראשון מסוגו מאז הפסקת האש והשבעתו של עאון לנשיאות. בלבנון טוענים כי היעד שהותקף לא היה בעל חשיבות אסטרטגית ולא הכיל מחסני נשק של חיזבאללה, אולם המסר הישראלי היה ברור: כל ניסיון להתנגד לתנאים הישראליים או לגייס תיווך בינלאומי יגרור תגובה צבאית חריפה.
התקיפה בביירות ערבבה את הקלפים מחדש והציבה את לבנון על מסלול של חיפוש אחר הקלת ההתקפות במקום לחפש דרכים להפעלת לחץ על ישראל לסגת ולשחרר את השבויים הלבנונים. בלבנון מעריכים כי מצב זה משרת את האסטרטגיה לדחוף את לבנון למסלול הנורמליזציה שישראל וארה”ב פועלים למענו ללא לאות.
שינוי בעמדה הלבנונית כבר ניכר בתשובת הנשיא עאון אתמול לשאלה בנושא מו”מ עם ישראל לפי הדרישה האמריקאית, שעליה הדגישה שוב סגנית השליח האמריקאי למזרח התיכון, מורגן אורטגוס, בהערותיה על התקיפות הישראליות החדשות בלבנון. נראה כאילו לבנון הפכה גמישה יותר לגבי משא ומתן עם ישראל, אם זו תיסוג מחמש הנקודות ותשחרר את השבויים הלבנונים, כדי לאפשר את תיחום הגבול היבשתי.
בלבנון סבורים כי ביקורו של הנשיא עאון בצרפת יכול היה להיות מוצלח יותר אילו לא היה כה מהיר, ואילו הוקדש יותר זמן לפסגה הדו-צדדית. עם זאת, ההתקפות הישראליות חיבלו בכל מה שעאון סמך עליו, והציבו שוב את מטרותיה, תנאיה ודרישותיה של ישראל בראש סדר העדיפויות.
המציאות החדשה שישראל מנסה לכפות מבוססת על שתי אפשרויות: או כניעה למשא ומתן ישיר שיוביל בהכרח לנורמליזציה, או כניעה למציאות החדשה המתגלמת בהישארות תחת עול ההתקפות האוויריות בכל מקום בלבנון. זוהי דילמה שבה המפסיד הגדול ביותר יהיה הנשיא הלבנוני, שהמדינות המערביות והערביות נלחמו להביאו, אך לא הצליחו לתמוך בו כראוי כשהיה צורך בכך.
