לפני שבועיים, במפגש עם מנכ”לית של חברת סייבר ישראלית שהשלימה זה עתה גיוס של 60 מיליון דולר, שאלתי אותה מה היעד הבא. היא חייכה, ואמרה: “למכור, כמובן”. זה הרגע שבו הבנתי שוב כמה עמוק טבוע בנו דפוס החשיבה של אקזיט – ההמצאה כמטרה, לא כתחנה בדרך. וזה בדיוק מה שצריך להשתנות.
במשך שני עשורים כונתה ישראל “סטארט־אפ ניישן” – שם שהפך לסמל של יצירתיות, יזמות וחדשנות טכנולוגית. אבל המציאות הכלכלית והגיאו־פוליטית של השנים האחרונות מהקורונה, דרך מלחמות אזוריות ועד משבר האמון במוסדות המדינה דורשת מאיתנו לחשב מסלול מחדש. הגיע הזמן לשלב הבא: להפוך מסטארט־אפ ניישן ל־סקייל־אפ ניישן.
מה זה אומר בפועל? זה אומר לשנות כיוון. מהתלהבות סביב רעיון פורץ דרך או הנפקה נוצצת לבניית חברות יציבות, צומחות ועמוקות שמהוות עוגן כלכלי לאורך זמן. לא רק להמציא אלא להתרחב. לא רק לחלום אלא להישאר. לצמוח מישראל לעולם, לא לברוח מהעולם החוצה.
הישראלים הם עם יוזם, אך גם חרד. אנחנו זוכרים את מחאת הקוטג’, חוששים מ”השתלטות זרה” על משאבים לאומיים, ומתלבטים בכל פעם שמופיע משקיע זר עם כיסים עמוקים. הפתרון הוא לא להתרחק מהשוק הבינלאומי אלא להוביל אותו. לבנות כאן חברות בינלאומיות שמקורן ישראלי, שמשרתות לקוחות בכל העולם וממשיכות להעסיק עובדים כאן, לשלם מיסים כאן ולחזק את הכלכלה המקומית.
למזלנו, הקרקע כבר מוכנה. יש כאן אקוסיסטם טכנולוגי מפותח, כוח אדם איכותי, אקדמיה מובילה ורצון של יזמים להישאר מחוברים לבית. עידן ה-AI והדיגיטציה העמוקה מאפשרים פעילות חובקת עולם בקלות הולכת וגוברת ואין סיבה שהמטות של החברות הישראליות לא יישארו בתל אביב, גם כשלקוחותיהן נמצאים בניו יורק, לונדון או סינגפור.
המעבר לסקייל־אפ ניישן הוא לא רק החלטה אסטרטגית אלא חזון לאומי. רק כך נוכל לבנות כלכלה עמידה יותר עם פחות תלות בכסף זר, יותר שליטה במשאבים ותשתית שתוכל לשרוד גם את המשברים הבאים. מה שנדרש הוא שינוי תודעתי – אצל היזמים, המשקיעים, הרגולטורים והדירקטורים. להבין שהשלב הבא של ההצלחה הוא לא למכור אלא להחזיק, להעמיק ולהשפיע. רק כך נהפוך לאומת הצמיחה הבאה. לא רק בזכות החדשנות אלא בזכות ההתמדה.
הדר צופיוף הכהן, מנכ”לית איגוד הדירקטורים בישראל
