יו”ר ש”ס, אריה דרעי, התארח אמש (ראשון) אצל ינון מגל בתוכנית “הפטריוטים” בערוץ 14, אבל במקום לשמוע ממנו על תפקודו הפוליטי בממשלה ועל אחריות ציבורית של החרדים בימי מלחמה, קיבלנו ניסיון חזרה בתשובה, מסגד הערצה לערוץ 14 וראיון שלם שכולו דברי הלל ושבח לקדוש ברוך הוא ולמשיח, שהוא בעצם נתניהו.
הריאיון היה מנותק לחלוטין מהמציאות, ומהשאלות הקשות שמרחפות מעל החברה הישראלית מאז 7 באוקטובר. הוא שימש קרקע פוריה בניסיון להחזיר בתשובה את כל צופי הערוץ. כי אנחנו לפי דרעי וינון מגל נמצאים בעיצומם של ימי ביאת המשיח וכל הניסים שמתרחשים הם רק בזכות יד אלוהים.
קיבלנו מגה-מונולוג שבו נתניהו מוצג כמשיח, כמנהיג שהשגחה עליונה נחה עליו, ושהציל את ישראל לא פחות מפצצה גרעינית, אה גם בזכות טראמפ, כמובן, ובזכות אלוהים.
ועכשיו תחזיקו חזק, לפי דרעי אלוהים שלח לנו שני ניסים. הראשון הוא השבעה באוקטובר – חטופים, משפחות, נשים וילדים שנרצחו וחיילים שנפלו וכל המכה הכואבת וההשפלה שחווינו, הייתה רק כדי שנפקח את עינינו ובזכותה הבנו את התמונה המלאה והיא שאיראן רוצה להשמיד את ישראל. כאילו לא ידענו את זה לפני.
הפעם השנייה שאלוהים הציל אותנו לפי דרעי, זה שבחר בטראמפ, כי אילולא טראמפ לא היינו תוקפים את איראן. ינון חיזק את הדברים והפך כל משפט ל”ספין בעד”. אסון 7 באוקטובר, שברגע אחד החריב את תחושת הביטחון בישראל, הפך ל”נס שהציל את עם ישראל” כשהבנו שאיראן באמת רוצה להשמיד אותנו – כאילו לא היה ברור לנו עוד קודם. ואם יש ספק, אז ברור שאלוהים הוא זה ששלח את טראמפ, והוא זה שעמד מאחורי כל החלטה ביטחונית של נתניהו.
עוד נושא מדובר שבלט בראיון הם ימי ביאת המשיח והכל נעשה בשם האלוהים. ורגע, אם יש הזדמנות גם להרים לעצמם, אז כמה ערוץ 14 נפלא כערוץ יהודי שלא משדר בשבת גם בעיצומה של מלחמה. כשהכותרת המרכזית שאני הצלחתי ללקט מהראיון היא עד כמה ראש הממשלה התקרב לדת ומאמין בביאת המשיח. ינון מגל: “נתניהו אמר לי בסוף הראיון שעשינו שאלוהים יהיה בעזרנו. קורה לנתניהו משהו עם אמונה? כי הוא בא מבית חילוני, הוא מתחיל להאמין באלוהים והשגחה פרטית?”.
על כך השיב לו דרעי: “חד-משמעית, הוא היה בהשפלה הנוראה שישראל עברה והוא ראה את החסדים הגדולים שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו”. אם מישהו תהה כיצד נראה קמפיין דת בחסות “תקשורת אוהדת” – הנה התשובה, במידה ולא חזרת מהראיון הזה בעצמך עם תשובה. מגל שואל, דרעי עונה, ושניהם יחד מקדשים את נתניהו כאילו מדובר בימי בית שני. לא נשאלות שאלות קשות, לא נמתחת אף ביקורת. הכל עטוף ב”שעת חסד”, ב”שעה היסטורית”, ובאמירות כמו “אין מי שיחליף אותו” או “הוא נשלח מהשמיים”.
גם היה ניסיון לנקות את תדמיתו של רון דרמר שהוכתמה לאחר שלא עשה דבר למען החטופים מאז שמונה לתפקיד, ולפתע דרעי מכתיר אותו כ”שליח האלוהים” ומתנה לעם ישראל. כך, בלי למצמץ. ממש כמו אותו עלון שבת מחצר רב חסידית – רק בשידור חי. ולחשוב שכל זה קורה בזמן שציבור שלם במדינה הזו, הציבור החרדי, נהנה מחסות כלכלית של המדינה, מבלי לשאת בנטל הצבאי או הכלכלי, כשהילדים שלנו נלחמים והם לא. במקום לעסוק בזה, או להשיב על שאלות נוקבות, שלא היו, דרעי מעדיף לדבר על משיח ועל ניסים.
אבל מה שמטריד במיוחד הוא לא רק תוכן הראיון – אלא מהותו. בימת תעמולה מביכה. במקום תחקיר קיבלנו מחיאות כפיים. במקום עימות, קיבלנו פסטיבל הערצה. במקום בדיקת עובדות, טענות מיסטיות על ניסים, שליחויות ויד אלוהים. איך דרעי לא התבייש כשהבין שהוא בעצם רק כלי שרת? לשמש בובה במופע שאפילו לא מסתיר את כוונתו: לחזק את פולחן האישיות סביב נתניהו? כמובן, גם ראש ממשלה שהצליח לשמור הכל בסודיות, שום דבר מהתכניות לתקוף באיראן לא דלף, נתניהו תפקד בגבורה, בלע את עלבונות המשפט, התעלה על חוליו, התגבר על המשבר הקואליציוני שפקד את הממשלה שלו, וכל זה במקביל לתכניות התקיפה, ממש כמו גיבור תנ”כי.
ינון מגל זיהה פוטנציאל לסגור חשבונות עם גלנט והרצי הלוי וכל הבכירים שנתניהו פיטר, ולטעון כי התקיפה באיראן התרחשה כי כולם – צה”ל? המוסד? אמ”ן? כל המערכות – כולם עובדים תחת פקודותיו של האדם היחיד שיכול, בהסכמה מלאה ולא המרו את פיו, לעומת הקודמים שהטילו דופי והעזו לבקר או להביע עמדה שונה. רק שהוא שכח שלפני איראן, היו אינספור הישגים עם גלנט והרצי הלוי, ובהם חיסולים של כל הצמרת הבכירה: מוחמד דף, יחיא סינוואר, הנייה, נסראללה, כל בכירי חיזבאללה, מה שיצר בסיס להתקפה באיראן.
צריך להיות עם אפס השכלה היסטורית וביקורתית כדי לצפות בתעמולה הזו שמתחזה לעיתונות. ודרעי, במקום למלא את תפקידו הציבורי, הפך בשידור חי לעוזר יח”צ של אדם אחד. אין ספק – אנחנו בשעה היסטורית. אבל ההיסטוריה תזכור לא רק את המלחמות ואת המושכים בחוטים, אלא גם את ההשתקה, את החנופה, את הבושה שבה פוליטיקאים ועיתונאים כאחד משתפים פעולה עם תפיסת עולם שבה ביקורת היא בגידה, ואלוהים הוא קמפיינר פוליטי. זאת לא עיתונות. זאת כת.
אם יש משיח, הוא לא יבוא מערוץ 14. וגם לא מירושלים של מעלה או מטראמפ של מטה. הוא יבוא כשנפסיק לפחד לשאול את השאלות הקשות, ונדרוש מהפוליטיקאים שלנו לשרת אותנו, לא את האלילים שבראו לעצמם.
