אי אפשר להגדיר את הסיטואציה שבה אנחנו משוחחים עם יולי אדלשטיין – הגיבור הראשי של הסערה הציבורית – בעזרת הקלישאה המתבקשת “רגע אחרי הסערה”. זה מקסימום הפסקה קצרה בין גל לגל – ונראה שאדלשטיין גם מודע היטב לעתיד לבוא. עם קילומטרז’ פוליטי כמו שלו – עוד מעט 30 שנה בכנסת – קשה להתרגש מדרמות פוליטיות, גם כשניצבים במרכזן.
אנחנו מדברים כבר אחרי שכל התדרוכים הועברו, וההאשמות בבגידה, בחתרנות, בחבירה מחתרתית לבנט/לפיד וכו’ כבר צויצו והופצו בשפע. אדלשטיין, כתמיד, משדר רוגע אפילו טיפה מחשיד לאור האווירה ולנוכח הנסיבות. הוא משיב על כל ההאשמות, מסביר מה באמת עמד מאחורי הנוסח של חוק הגיוס ומבהיר – לא מדובר במהלך חתרני, אלא בניסיון לחוקק חוק שיביא בשורה ולא תירוץ.
השאלה שנשאלת הכי הרבה לנוכח הדרמה וההאשמות נגדך היא “אז מה באמת רצה ורוצה יולי אדלשטיין במהלך הזה?”. יש הטוענים שניסית להפיל את הממשלה ולא באמת לקדם חוק גיוס.
“אני רוצה, רציתי וארצה דבר אחד – להביא חוק גיוס אמיתי. אולי לא מושלם בעיני כל אחד, אבל כן נותן מענה לצה”ל, עם גיוס הדרגתי של החרדים. מדובר בחוק רציני: סנקציות אישיות ומוסדיות, מספרים אמיתיים ופיקוח הדוק. החוק הזה שם סוף לתופעת ההתחזות ללומדי תורה – בעיניי זה ביזיון לעולם התורה”.
כל המדינה הפכה למומחית לחוק הגיוס שלך, אבל בפועל – מעטים באמת ראו את הנוסח. אפילו לא הפצתם אותו לחברי ועדת החוץ והביטחון. ממה בדיוק בתוך החוק החרדים נבהלו כל כך? אלה שראו את המסמך, טענו אחר כך כי הכנסת הרבה עיזים ושינית את מה שכבר סוכם.
“לא היו שם ‘עיזים’. מה שסוכם – הופיע. מה שלא סוכם – החרדים נבהלו ממנו. אני לא מסתיר: הייתה הקשחה. אבל לא כדי לפוצץ, אלא כדי לוודא שמדובר בחוק אמיתי שיעמוד גם במבחן משפטי. לא התחייבתי אף פעם לחוק בלוף”.
אתה מודה בהקשחה. אולי הקשחתם מדי – ופספסתם הזדמנות היסטורית לגייס חרדים, אפילו במספרים מצומצמים? לא היה עדיף ללכת לקראתם ככל האפשר? החוק היה עובר ואולי ממנו היה מתחיל שינוי – גם אם חלקי – בחברה החרדית.
“אני לא מסכים. אילו רציתי, הייתי בוחר בגרסה מרוככת. אבל כשאתה שומע כל הזמן התנגדות לסנקציות ולפיקוח – זה מחשיד. הרי צה”ל כרגע לא דורש עשרות אלפים. אז אם הכוונה באמת לגייס כמה אלפים – מה הבעיה להכניס סנקציות? כנראה שלא התכוונו באמת לגייס”.
כשנתניהו הגיע ללשכה שלך בכנסת, הסברת לו שאתה לא מנסה להפיל את הממשלה? החשד היה באוויר?
“לא הייתי צריך. נתניהו מעולם לא האמין ל’סיפורי ההפחדה’ האלה – שאני סגור עם לפיד, בנט או איזנקוט. אפילו לא יאיר גולן. אני מעריך את האינטליגנציה של ראש הממשלה, שמבין שאין לזה בסיס”.
אתה מוכן לאפשרות שתפוטר מראשות ועדת החוץ והביטחון?
“לא חושב שזה נשקל. זה לא מהלך רציני. פיטורים כאלה יגמרו כל סיכוי לחוקק את החוק בקדנציה הזו”.
לפי המתקפה החריפה וההאשמות הקשות כלפיך מצידם של החרדים, נראה כי הם רואים בך את המכשול. ייתכן שיבקשו מראש הממשלה להחליף אותך?
“אני לא פוסל תסריטים בפוליטיקה, אבל אני לא מפחד ולא שוקל לשנות את עמדותיי. המצפון שלי נקי לגמרי. אולי בגלל זה אני לא תוקף ולא מנבל את הפה. כי כשאין טיעון, צועקים. הם יודעים שאני צודק”.
קיבלת שיחות מהחרדים אחרי ההאשמות? אולי ניסו להסביר או לבקש הסברים?
“לא. ואני לא משנה את ההתנהלות שלי. אני לא פועל משנאת החרדים ולא מתפרנס ממנה. מי שירצה לדבר עניינית – מוזמן. הייתה הצעה רצינית. קראו אותה. רוצים לשפר? שיבואו עם נוסח נגדי. למה לפרוש מהממשלה? זה לא ברור”.
ש”ס נשארה בקואליציה בוודאי לא במקרה. אתה רואה אפשרות בכל זאת לגשר על הפערים ולחוקק את החוק בהמשך?
“הכדור אצל החרדים. אני לא משורר שמהרהר בכל חרוז. אבל ההצעה שלנו על השולחן. אם יש להם הצעה אחרת – שיביאו. אני זמין תמיד כל עוד יש רצון אמיתי להגיע להסכמות”.
כשהמתקפות באות דווקא מתוך הליכוד, כמו הציוץ של שלמה קרעי, שטוען שאתה תמיד רצית להפיל את הממשלה – זה מדאיג אותך מבחינה פוליטית?
“לגמרי לא. לא ראיתי את הציוץ, וגם לא מעניין אותי. בליכוד יודעים מי אני. כל מי שפגשתי מאז – בירושלים ובמקומות אחרים – תומכים ומחזקים. אני יודע מה חושבים בליכוד”.
יש תסריט שבו בבחירות הבאות תרוץ במפלגה כלשהי שהיא לא הליכוד?
“לא. לא נשקל – ולא יישקל.
