המסלול יוצא הדופן של יגאל גואטה הביא אותו מקריירה פוליטית, כחבר כנסת ומזכ”ל תנועת ש”ס, אל עולם התקשורת, בהגשת תוכניות טלוויזיה ורדיו בכאן 11 ובכאן ב’. בקרוב, בימי שישי (18:00) תעלה בכאן 11 תוכניתו החדשה, “טוב שבאתם”.
שלום, יגאל. בוא נתחיל במקום שבו גדלת, קריית שמונה. אתה ומשפחתך שילמתם מחיר נורא כשאחיך וגיסתך נרצחו שם בפיגוע בשנות ה־70. 50 שנה מאוחר יותר, לדעתך יש תקומה לקריית שמונה אחרי המלחמה?
“אגב, אני לא שילמתי את המחיר היקר ביותר – מי ששילמו את המחיר היקר ביותר הם ההורים שלי, שבאמת החיים שלהם נעצרו ביום שבו האח שלי נרצח. אבל ברור שיש תקומה לקריית שמונה, אין דבר שאין לו תקומה. השאלה היא כמה רוצים לתת תקומה, אם זה בסדר העדיפויות”.
אתה טוען שהממסד לא רוצה. למה הוא לא רוצה?
“כשנתניהו אמר לאורנה פרץ ‘את לא מעניינת אותי, את משעממת אותי’, הוא לא התכוון רק אליה – הוא התכוון לכל קריית שמונה. הסיפור שלכם לא מעניין אותי, זה משעמם אותי. זו האמת. לפעמים האמת מתפרצת לך בלי שתשים לב. אבל קריית שמונה מעולם לא עניינה אף פוליטיקאי. היא עניינה אותם רק כשהיו קטיושות – באו להצטלם, הבטיחו הבטחות ונעלמו. הייתה מלחמה – באו להצטלם, הבטיחו הבטחות ונעלמו. ככה זה מאז שאני ילד”.
“אתה שמעת על דבר כזה בכל כדור הארץ, שמגיע ראש ממשלה למקום כמו קריית שמונה אחרי שנה וחצי מטורפות שהמקום הזה עבר, ואין לו את הפנאי להיפגש עם ראש העיר? זה לא נראה נורמלי. ראש העיר מחכה לראש הממשלה שרק ידבר איתו, שרק יגיד מה התוכנית לגבי קריית שמונה. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות – אם זה תעסוקה, אם זה אוניברסיטה, אם זה חינוך, אם זה מיגון, מיליון ואחד דברים. וראש הממשלה אומר שלא היה לו זמן לפגוש אותו, אבל את הפעיל של הליכוד בקריית שמונה היה לו זמן לפגוש”.
מה עם התושבים עצמם – החברים שלך, שגדלת איתם והם נשארו לגור שם. איזו מציאות יש להם היום?
“יש להם מציאות קשה. הם מחזיקים בשיניים את זה שהם תושבי קריית שמונה, והם רוצים להישאר תושבי קריית שמונה כי הם אנשים ערכיים, שורשיים, אמיתיים. הם הציונים האמיתיים”.
איך הציבור המזרחי ממשיך לבחור ימין?
“אנחנו, המזרחים, יש לנו נאמנות אבסולוטית למלך. זה עוד מהמקומות שמהם באנו, מחוץ לארץ – ממרוקו, מתוניס, מעיראק. אבל יש לנו נאמנות קיצונית מדי”.
אתה רואה ראש ממשלה שדורך על הפריפריה בכל קנה מידה. הפריפריה הולכת אחורה ואחורה. איפה המודעות?
“הציבור המזרחי כל חייו אמר תודה על מה שנתנו לו עם הכסף שלו. זה בדיוק הסיפור – זה הכסף שלך, אף אחד לא עושה לך טובה. לאט־לאט המודעות מתגברת, אבל אתה יודע מה הבעיה? עדיין אנחנו לא יודעים לעשות חשבון נפש עם אלה ששלחנו לכנסת. בסופו של יום הציבור צריך להבין: אנחנו שלחנו אותם, הם שליחי ציבור, הם צריכים להיות עבדים של הציבור”.
אתה ראית איזה חוק חברתי שעשו בשנתיים האחרונות? משהו שדאג לציבור?
“אין. כל היום זה רק חוקים לכסות אותם, לכסות את האחוריים שלהם. לדאוג לחברי כנסת, לדאוג למשכורת שלהם, לדאוג שאם הם עשו עבירה פלילית, שלא יוכלו לתבוע אותם. איפה החוקים החברתיים? איפה הדאגה לחלש? איפה הדאגה לפריפריה?”.
אתה מדבר בצורה מאוד תקיפה ונחרצת נגד נתניהו. אתה לא מאבד את הציבור המזרחי בגלל הדיבור הזה?
“לא, הפוך – אני מעורר אותו. אני פוגש חברים מהפריפריה שגדלו בקריית שמונה, בדרום, בצפון, בירוחם, בחצור, ואני אומר להם: ‘תגיד לי, אתה מרגיש שהממשלה הזאת עשתה בשבילך משהו? תגיד לי בבקשה’. אם אתה לא צועק, סימן שלא כואב לך. גם כשהייתי בקואליציה עם נתניהו כתבתי שנתניהו הוא עיוור, ואמרתי שיש לי זכות להיתלות בדבריו המדהימים של הרב עובדיה יוסף, שאמר שהוא עיוור שכולם הולכים אחריו. היום אנשים מתחילים להבין את זה“.
יש לו לגיטימציה ציבורית אחרי 7 באוקטובר?
“ברמה הערכית כולם היו צריכים לקום וללכת הביתה. קואליציה ואופוזיציה היו צריכות לעשות פינוי בינוי – 120 חברי כנסת. כל הכנסת הזאת היא כישלון אחד גדול”.
יש לך חמלה כלפי נתניהו? 7 באוקטובר זה דבר שייצמד אליו לדורי דורות.
“לא, אין לי חמלה כלפיו. אתה יודע למה? כי רק לאחרונה בנאום בכנסת הוא דיבר על ההישגים הכבירים שהמלחמה הזאת הביאה. איזו חוצפה, איזו עזות פנים, לבוא ולדבר בימים שחיילים נהרגים על הישגים שהמלחמה הזאת הביאה. הישגים? זה הכישלון שלך ב־20 שנה שנתת לחיזבאללה להתעצם, שנתת לחמאס להתעצם, שהעברת כספים – טונות של מזוודות של מזומנים”.
איך ההיסטוריה תשפוט את ביבי?
“הבן אדם הזה 20 שנה גנב לציבור את הדעת, המציא סיפורים. מכר לנו אשליות. ‘אני אטפל באיראן’ – פתאום אתה שומע שאיראן תוך זמן מסוים יכולה להגיע לעשר פצצות גרעיניות. מה הסיפור הזה? מה הבלוף שסיפרת לנו? אמרת שאתה מר ביטחון – מה עשית עם חיזבאללה בתור מר ביטחון? מה עשית עם חמאס? מה עשית עם הגבול הירדני?”.
כשמול נתניהו מתייצבות דמויות כמו שקמה ברסלר, שרואה דוכן תפילין ומסלקת אותו, שמדברת נגד הדת.
“קודם כל, האלטרנטיבה באמת גרועה ביותר. זה שאנשים נלחמים עכשיו, בטח בתקופה הזאת, בהנחת תפילין ובמצוות ובתפילה בדיזנגוף – זו בושה וחרפה. אתה יודע, החטופים שחזרו מהמנהרות, אנשים שאין להם שום קשר ליהדות, שום קשר למסורת, פתאום מדברים על זה ששם הם התחזקו ושם הם ראו את אלוהים. אז מה בקפלן לא מבינים? הם לא מבינים שרוב הציבור במדינת ישראל רוצה מסורת”.
אם היית צריך לבחור עכשיו בין שקמה ברסלר ובין נתניהו, עם כל זה שאתה נגד ביבי, אתה מסוגל ללכת אליה?
“לא, לא. חד־משמעית לא. זה נוגד את כל הערכים שגדלתי עליהם. אבל מצד שני נתניהו הוא אפשרות גרועה. אתה יודע למה? כמה בדיוק הוא מכבד את המסורת של עם ישראל עם השרימפסים שהוא אכל? לא הבנתי איפה הוא דואג למסורת של עם ישראל”.
גם כל חברי הכנסת של ש”ס צריכים ללכת הביתה?
“בטח. המצב החברתי היום גרוע. אנחנו נמצאים בשנת 2025, כשמעל מיליון ילדים באי־ביטחון תזונתי. הרי דרעי יגיד לך, אני נותן תלושי מזון. זה רק להנציח את האומללות. לא נותן כלום. מה זה נותן? אתה נותן מהכיס שלך? מהכיס שלי אתה נותן. וחוץ מזה, זה שנתת למישהו 300 שקלים, פתרת את הבעיה? פתרת את הבעיה החודש. מה הלאה?”.
יש חבר כנסת אחד שאתה מפרגן לו?
“יעקב מרגי. אני רוצה להגיד לך, מתחילת המלחמה, כמעט כל שבוע הייתי מדבר איתו על בעיות במשרד הרווחה: בעיה באופקים, בעיה בבתי הספר. והוא אמר לי: ‘כל דבר שאתה חושב שצריך לתקן, ויש בעיה בכל מה שקשור לילדים, לפוסט־טראומה – אני אתן תקנים, אני אתן תקציבים, אני אתן הכל, גם ממה שאין לי’”.
לא הבינו מה אני רוצה
“הרעיון פשוט”, הוא אומר על התוכנית החדשה שלו, “טוב שבאתם” בכאן 11. “אנחנו כל השבוע שומעים אקטואליה, חדשות, הראש מתפוצץ. אנחנו נמצאים ברכבת הרים מטורפת – פוליטיקה ושיסוי ומחלוקות, וגם ככה התקופה קשה. אמרתי בואו נעשה תוכנית שבאים בטוב, מה שנקרא. לחזור לימים של הסרט הערבי של יום שישי, שכולם יושבים מסביב לטלוויזיה שחור־לבן על הרצפה, על המיטה, על כל דבר אפשרי, ומתכוננים לשבת”.
איך הגיבו בכאן 11 כשהצעת להביא את תזמורת “פירקת אלנור”?
“בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה. לקח שנתיים כדי לבנות את הדבר הזה ולהבין בדיוק מה רוצים ולאן רוצים להוביל את זה. ואני נשארתי ישר בדרך שלי, בעיקרון שלי, ברצון שלי להביא משהו שהיה בילדותי ושאני רוצה שהוא יחזור”.
יהיו גם זמרות בתוכנית?
“יהיו זמרות נשים, אין לי בעיה. יהיה הכל. אנחנו מכבדים את כולם. אני לא יכול לכפות את עצמי על אחרים”.
בתוכנית הרדיו שלך בכאן ב’ עסקת גם בנושא החטופים.
“יש שידור אחד שאני לוקח איתי. לפני שלושה שבועות, אחת מהאמהות של החטופים אמרה משפט שאתה יודע מה – פשוט לקפוץ. היא אמרה: ‘אין לי מילים, אין לי כבר מה להגיד. אמרתי את הכל, בכיתי, התחננתי, אין לי מה להגיד יותר’. אמרתי לעורכת: ‘הפסקה, אני לא יכול, אני נחנק’. ישבתי בפרסומות ובכיתי”.
מה נאחל לך?
“שהחטופים יחזרו ושהחיילים ישובו הביתה. יש גם סיפורים מהמילואים האלה, של החיילים ואנשי המילואים והמשפחות שלהם. צריך לעמוד ולהצדיע להם. ואלפי משפחות שכולות. זה לא רק אבא ואמא, זה ילדים ואחים ואחיות. תראה איזה מעגל שכול יש פה”.
לסיום, שוב פוליטיקה: הציבור באופקים ובקריית שמונה, אם ירצה להצביע שוב ש”ס או ליכוד, מה אתה אומר לו?
“שהוא טועה. ואני מאוד־מאוד מקווה שתקום פלטפורמה של מפלגת ימין שפויה, שיהיה לציבור הזה באמת ייצוג אמיתי בכנסת. אנשים שיבואו ויעבדו בשביל הציבור הזה. אז אני אומר: להם תצביעו. ואם זה לא ככה, אל תצביעו”.
