הדריכות והמתח ההולכים וגוברים בהתאם לדיווחים על ההתקדמות במגעים לעסקת חטופים והפסקת אש בעזה מטלטלים לא רק את הקבינט המדיני-ביטחוני – אלא גם את המערכת הפוליטית כולה. שאלת השאלות שקצת נשכחה בחודשים האחרונים, שוב חוזרת למרכז הבמה: האם העסקה תמוטט את הממשלה.
התשובה המסתמנת כיום שונה מאוד מזו שנתפסה כמתבקשת לפני זמן לא כל כך רב. נקודת הנחה שהיא בסיס לכל הערכה סבירה היא: הם לא רוצים בחירות – לא הקואליציה ולא האופוזיציה. המילה “בחירות” גורמת להם לצמרמורת. בנימין נתניהו היום – כנראה היחיד שלא חוטף מיגרנה למשמע המילה הזאת.
למרות הדיבורים והאיומים – הרוב המוחלט של אנשי האופוזיציה לא באמת רוצה בחירות עכשיו. הסיבה הראשונה היא טכנית-פוליטית: המערך כולו מפולג. גדי איזנקוט פרש ויצר פיצול; נפתלי בנט מפזר טיזרים מרתקים, אבל עוד לא התחייב לאף אחד; ויאיר לפיד לא בדיוק מרוצה מהסקרים. במצב הזה, האופוזיציה כלל לא ערוכה להתמודד. לא עכשיו.
הסיבה השנייה מורכבת יותר: כבר עכשיו די ברור שבבחירות הבאות, הליכוד יתייצב עם שני ראשים שיובילו אותו במערכה – בנימין נתניהו ודונלד טראמפ. אמנם פורמלית טראמפ לא יכול להיות שחקן בפוליטיקה הישראלית, אבל מתי הפריעה לו הפורמליות?
בפועל הוא יהיה חלק מהקמפיין. מי שלא מאמין – שיקרא לאט ובעיון את שני הטקסטים שהנשיא האמריקני פרסם בעד ביטול משפט נתניהו. טראמפ ונתניהו כבר כעת מתואמים לקראת בחירות, והאופוזיציה רואה את זה וחוששת, בצדק, מניצחון הליכוד שעוד מסוגל להגיע עם תמיכת וושינגטון.
ויש גם בני גנץ, מאתמול – שוב המנהיג של כחול – לבן. מה האופציה שלו? מאז העזיבה של ממשלת החירום, מצבו של גנץ בסקרים הולך ונשחק. יאיר לפיד מצד אחד, יאיר גולן מצד שני, וגדי איזנקוט כבר לא לצידו. גם התפאורה הרטורית של “אופוזיציה אחראית” לא מצליחה להלהיב את הציבור. כדי לשרוד פוליטית – גנץ חייב שינוי אסטרטגי. נקווה שבני גנץ מבין כי היום אין לו שום סיכוי להתחרות באופוזיציונריות שלו , עם הדימוי שנוצר לו – לא מול יאיר לפיד ולא מול יאיר גולן. הדרך היחידה שלו לשרוד היא – לעשות משהו שונה.
החבירה המחודשת לממשלת נתניהו דווקא יכולה לשרת את המהלך הזה. אם ילך על זה – גנץ עשוי למסגר את הצטרפותו מחדש לקואליציה המכהנת לא ככניעה – אלא כהובלה של קו מאזן: קואליציה רחבה, ממלכתית, יהודית וציונית – שתאזן את הליכוד ותוכל לייצר מהלכים משמעותיים, מעבר לעסקת חטופים : חוק גיוס, רפורמות כלכליות ומה לא.
המסר שגנץ יכול להעביר בתסריט של הצטרפות לממשלה: “אני לא החלופה לליכוד – אני הכוח שיכול לרסן את הליכוד ואת שותפיו, מבפנים. גם מצבם של ראשי האגף הימני, בן גביר וסמוטריץ, היום שונה מבעבר. שני השרים הבולטים של הימין המובהק מתנגדים לעסקה וההתנגדות שלהם היא עמדה אותנטית. לצד זאת, הם אינם ממהרים לפרק את החבילה.
בצלאל סמוטריץ’ שולט רק חלקית במפלגתו, ואנשיו לא ששים לבחירות כשהסקרים לא מבשרים טובות. לקראת הבחירות הבאות בן גביר מעוניין בבניית דימוי ממלכתי ומאוזן יותר, והוא מבין שלמערכה מול נתניהו אין כרגע תוחלת.
אפילו אם עסקת החטופים תצא לדרך – כל עוד היא תישאר בתחומי הפרמטרים שקבע סטיב ויטקוף , ייתכן שגם בן גביר וגם סמוטריץ’ ימתינו עם מהלכי הפרישה. המנגנון הקואליציוני יישאר יציב, ואולי אפילו יתרחב – אם גנץ יפתיע.
