ישראל הצהירה פעמים רבות לאורך המערכה כי צה”ל לא יקבל פקודת עצירה כל עוד חמאס אוחז בנשק. ככל שחולפים הימים, חמאס מוכן לשקול ויתור על הנשק ולהציל את העם מהמשך הסבל. על השלטון בעזה הם כבר ויתרו מזמן, ביודעם שאין להם סיכוי לדבוק בכיסא ולהישאר בחיים.
במסגרת השיחות עם המצרים אמרו ראשי חמאס, שאם הם ייענו לדרישה בחיוב, ברצונם למסור את הנשק למצרים, או לצבא ערבי כלשהו, ולא לישראל. כדי שלא ייראה הדבר כהשפלה. למרות זאת, הם עדיין לא אמרו “רוצה אני”. הדיונים על כך נדחו למגעים שייפתחו עם כניסתו לתוקף של הסכם 60 הימים. יהיה זה הסעיף המרכזי בשיחות. חמאס יגיעו אליהן ועל כתפיהם מונחות כל אבני הריחיים שאפשר להעלות על הדעת. לחץ מבית, מחוץ, מוראל ירוד, חולשה מבצעית ואויב שמאיים לטרוף מה שנותר מהם.
בגלל שאלת הנשק, מעכבת הממשלה את תשובתה למתווכים בנוגע לעסקה החלקית. בירושלים רוצים לגרום לחמאס להתבוסס עוד קצת במיץ בטרם תיהנה מן ההפוגה. הלחצים הללו מתוכננים היטב והם מתווספים ללחץ המצרי והטורקי שמטרתו להביאם להחלטה הרצויה. השבוע פורסם, מפי מקורות צבאיים, כי צה”ל מגייס 60 אלף חיילי מילואים למבצע בעזה (אולם לא מיד, אלא בעוד עשרה ימים). שלשום פירסמה לשכת ראש הממשלה כי נתניהו הורה להשתלט על מעוזי הטרור בלוח זמנים קצר יותר. לאורך השבוע חזר נתניהו כמה פעמים על חמשת התנאים שלו להפסקת המלחמה. את התפרקות חמאס מהנשק הציב במקום הראשון. במקום החמישי דרש ממשל חלופי שאינו חמאס ולא הרשות הפלסטינית. כך מוצע בתכנית המצרית. כל השאר הם תנאים מתקבלים על הדעת.
דיפלומט זר הבקיא ביחסי ישראל עם הפלסטינים קבע באזניי נחרצות כבר לפני כמה חודשים, “חמאס כבר גמורים, הם פשוט אינם יודעים את זה”. גם בירושלים חושבים כך. גם בקהיר ובבירות אחרות באזור. אלה ימים שבהם נקבעים גורלות. גורלם של החטופים ושל המוני עזתים, שחייהם תלויים בין שמים לארץ.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה”ל. הטור המלא יפורסם מחר במעריב
