“הקיבוץ הופקר – ורק חברי כיתת הכוננות לחמו בגבורה לבד מול המחבלים וחלקם שילמו בחייהם”, כך הגיבו היום (חמישי) חברי קיבוץ ניר יצחק לאחר הצגת ממצאי התחקיר הצבאי לאירועי השבעה באוקטובר. עוד הוסיפו: “הצגת התחקיר היא צעד חשוב ומוערך, ואנו מוקירים את עצם הנכונות של צה”ל להיות הגוף הראשון שבחר לעמוד מול הקהילה ולהציג את ממצאיו. עם זאת, מדובר בתחקיר פנימי, חלקי – שאינו מספק תמונה מלאה”.
בקיבוץ הדגישו: “תחקיר צה”לי פנימי אינו מספק תשובות למחדלי האירוע. אנו דורשים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, בלתי תלויה, שתבחן את כלל שרשרת קבלת ההחלטות ומחדלי ההגנה – ותקבע מסקנות ברורות לעתיד, כתנאי הכרחי לחידוש האמון והחזרת תחושת הביטחון”.
חברי הקיבוץ העלו שאלות קשות באשר לאופי ואופן ביצוע התחקיר. אומנם תחקרו את כלל חברי כיתת הכוננות, אך לא תחקרו חברים נוספים מהקיבוץ שהיו מעורבים בלחימה – וכן לא את בני המשפחות שנחטפו ושבו מעזה. “התחקיר מתעלם מקולותיהם של מי שנשאו בגופם את ההגנה על הקיבוץ”, אמרו. “יש חשיבות עליונה לשלב גם את קולותיהם של הלוחמים הנוספים והחטופים שחזרו – כחלק בלתי נפרד מהבנת האירוע”.
בנוסף, חברי הקיבוץ הצביעו על פערים בין עדויותיהם לבין ממצאי התחקיר. לפי גרסת צה”ל, בעת כניסת הכוחות לא נותרו מחבלים בשטח – אבל התושבים מדווחים כי גם בשלבים מאוחרים יותר נשמעו קולות ירי ותנועה חשודה. פערים אלה מעלים סימני שאלה באשר לאופי התחקיר עצמו ולמכלול המקורות שנבחנו במסגרתו. במהלך המפגש התחייבו נציגי צה”ל לבחון את הטענות והפערים שעלו מצד חברי הקיבוץ ולהתייחס אליהם באופן מעמיק בהמשך.
חברי הקיבוץ אמרו: “הקיבוץ הופקר. עשרות מחבלים חדרו ליישוב, שישה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרב, פרצו באלימות קשה לכ-60 מבתי החברים, חטפו משפחה שלמה ופצעו קשה זוג מבוגרים שניצלו בתושייה רבה מחטיפה”. עוד אמרו: “בשבעה באוקטובר ניר יצחק נותר לבדו. חברי כיתת הכוננות שלנו עמדו בחזית – בלי גיבוי, בלי סיוע, מול עשרות מחבלים. הם הגנו בגופם על הקיבוץ – וחלקם שילמו על כך בחייהם”.
יותר מ־90 מחבלים חדרו לניר יצחק בשלושה גלים – משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הצהריים. במשך שעות ארוכות של לחימה בלתי אפשרית, נלחמו חברי כיתת הכוננות לבדם – והצליחו לבלום את המתקפה במחיר כבד. שישה מחברי הקיבוץ נפלו בקרב ההגנה: ליאור רודאייף, טל חיימי, ירון שחר, בועז אברהם, אופק ארזי ואורן גולדין – גיבורי ישראל, שגופם עמד בין הקיבוץ לאסון גדול עוד יותר. באותו יום נחטפו חיים מניר יצחק קלרה מרמן, לואיס הר, פרננדו מרמן, גבריאלה ליימברג וביתה מיאה.
טל חיימי ז”ל וליאור רודאייף ז”ל, חברי כיתת הכוננות, נהרגו במהלך הקרב – וגופותיהם עדיין מוחזקות בידי חמאס בעזה. אורן גולדין ז”ל שנחטף גם הוא הוחזר במבצע צבאי. הקיבוץ איבד גם את אלה חמוי, בת קיבוץ שנרצחה במסיבת הנובה.
“המערכה עבורנו עדיין לא הסתיימה – כל עוד ליאור וטל לא שבו הביתה. טל וליאור חייבים לחזור לקבורה בישראל – במיוחד על רקע ההתקרבות ליום הזיכרון ויום העצמאות. זו משימה מוסרית וערכית ממעלה ראשונה לביצוע של המדינה והצבא”, הדגישו חברי הקיבוץ.
בנוסף, ציינו בקיבוץ כי הלחימה בעזה עדיין נמשכת – עם הדי פיצוצים קשים הנחווים יום-יום ובמהלך הלילות, ממש בסמוך לבתים. האיומים לא תמו, התחושות לא שקטות והאירוע לא הסתיים.
עוד עולה מהתחקיר כי הקרב הקשה שהתנהל במוצב סופה הסמוך עיכב ומנע חדירת מחבלים נוספים לניר יצחק, וכי טנק בודד שפעל מערבית לקיבוץ חיסל כ־100 מחבלים שהיו בדרכם לניר יצחק וסופה – ובכך מנע אסון גדול אף יותר. בשטח הקיבוץ, כיתת הכוננות בלבד היא שניהלה את הקרב. הם לחמו לבד, ללא סיוע, מול עשרות מחבלים חמושים. בין הלוחמים במוצב סופה גם אופיר מלמן ז”ל, בן הקיבוץ, נהרג בלחימה במרחק הליכה מביתו.
