נמל תל אביב, הנמל העברי הראשון, נבנה בשנת 1936. היום פורקים כאן את הלחץ של השבוע. משפחות, זוגות, תיירים כולם נמשכים אל הדק הרחב, אל הריח המלוח של הים, אל הקרוסלה הראשונה, אל שורת בתי הקפה והמסעדות שמצפות שתתיישב לרגע.
ביום קיץ חם, כשהחופש הגדול בשיאו, הנמל מתמלא חיים. ילדים מתרוצצים בין גינות המשחקים, הורים נשענים על ספסל עץ עם כוס קפה ביד, תיירים מצלמים שקיעה מול פסל האייקון של העיר. “זה המקום האהוב על הילדים שלי”, מספרת נועה, אמא לשלושה מתל אביב. “אני יכולה לשבת עם קפה מול הים בזמן שהם משתוללים. אין עוד מקום כזה בארץ”.,
הדק הענק, המשתרע על פני כ־24 אלף מטרים רבועים, הפך למסלול קבוע להולכים, רצים ורוכבי אופניים. “כל פעם שאני עולה עליו אני מרגישה שאני בחו’ל”, אומרת ליאת, אם לשניים מראשון לציון. “יש אוויר, יש ים, יש חופש. זה שווה הכול”.
הנמל לא נח לרגע. בכל סוף שבוע, תמיד קורה כאן משהו: הופעות, סדנאות לילדים, ירידים ותערוכות אמנות. בחופש הגדול לוח הפעילויות רק מתרחב סדנאות יצירה, מיצגים מוזיקליים. “בפעם האחרונה שהיינו פה , היינו בפעילות יצירה”, מספר יוסי, אב לילדה בת שבע. “זה היה מושקע, הילדה חזרה מאושרת. העובדה שזה חינמי זה בכלל לא מובן מאליו”.
מעבר לפעילויות, גם האוכל מושך רבים. עשרות מסעדות ובתי קפה מציעים הכל, מבית קפה קטן עם מאפה טרי ועד מסעדה מול הגלים. “זה חלק מהקסם”, אומרת דנה, אם לשני ילדים מרמת גן. “אפשר לבלות בגינה עם הילדים ואז לעצור לפיצה או לארוחה משפחתית. זה נוח ומגוון”.
אבל בתוך כל השפע הזה מסתתר גם חסרון אחד בולט: החניה. “חבל שזה כל כך יקר,” נאנחת טלי, אם לשני פעוטות מחולון. “זה מתחיל מ-12 שקל לשעה. ואז כל 15 דקות 4 שקלים כשאתה בא לחצי יום עם ילדים, זה כבר הופך ליקר . ושלא נדבר על הסופ״ש. זה פוגע בחוויה”.
הבעיה איננה רק המחיר. לעיתים הלחץ בחניה פשוט מטורף. “קרה לי שהסתובבתי חצי שעה מסביב לנמל עד שהתפנה מקום”, מספר רוני מגבעתיים. “ובסוף גם זה לא עזר כי השומר סגר את החניה בגלל שהיא הייתה מלאה. אנשים פשוט לא הצליחו להיכנס”.
את הקושי הזה מרגישים גם בעלי העסקים. “הנמל חי ונושם בזכות האנשים”, אומר יואב, בעל מסעדה ותיקה במקום. “אבל כשחניה יקרה או מלאה מרתיעה משפחות, זה מורגש בקופות. אנחנו רוצים שהנמל יהיה נגיש לכולם, לא רק למי שמוכן לשלם ביוקר או למי שהתמזל מזלו למצוא חניה”.
גם התיירים לא נשארים אדישים. “אני מבקרת בישראל בפעם הראשונה,” אומרת אנה מגרמניה, שבילתה את הערב עם משפחתה על הדק. “נמל תל אביב מזכיר לי מרינות באירופה, אבל יש בו משהו אחר יותר חם, יותר חי. זה מקום שהייתי חוזרת אליו שוב”.
ובכל זאת, נדמה שהקסם של הנמל חזק מכל מחיר ומכל פקק. הרוח מהים, הדק שמתחבר לאופק, הילדים הצוחקים והאווירה הקצבית כל אלה גורמים לאנשים לשוב שוב ושוב. הארנק אולי מתרוקן, והחניה לפעמים מתסכלת, אבל הנשמה מתמלאת. נמל תל אביב, גם כמעט תשעים שנה אחרי שנולד, עדיין יודע להציע את מה שתל אביבים ותיירים מחפשים: חופש קטן באמצע העיר.
