אלה ימים לא קלים עבור רל”ביסטים, אנשים שהתיעוב לבנימין נתניהו הפך למקצועם, ומתפתלים בניסיון להסביר את מצבם. האחד מודה שכנראה טעה, השני אומר שאולי שגה, השלישי מבין שאולי נתניהו לא סתם מחרחר מלחמה. כולם מפרגנים לצה”ל, למוסד ולחיל האוויר העילאי, אבל פחות לדרג המדיני. יש גם מי שמכירים בהצלחה של נתניהו, אך מיד מצרפים את כישלונו ב־7 באוקטובר, למי ששכח. אף אחד לא שכח.עיתונאים, פרשנים ופוליטיקאים התאהבו בשנאה לראש הממשלה ובהתנגדות קטגורית לכל שיקול דעת שלו, כך שהם הכניסו את עצמם לאופסייד במקרה הנוכחי למשל, כשהוא מפקד על מבצע מזהיר, הרואי, מפתיע, נועז, גרנדיוזי והיסטורי.
אחד הפרשנים הקבועים בחדשות 12, שידוע בקו מריר, סקפטי ואנטי, הוא ישראל זיו. זיו הוא לוחם אמיץ, שבמלחמת לבנון הראשונה פיקד על סיירת צנחנים והוביל אותה במסע רגלי קשה לאורך כ־70 קילומטר, לרגלי הרי השוף עד ביירות, כשבדרך לא איבד מאנושיותו ודאג למים עבור המחבלים ששבה. אם זיו של היום היה פוגש את זיו של אז, היה אומר לו, עזוב, אתה לא תצליח, בשביל מה אתה נלחם, ותר מראש, אל תיכנס למסלול שאתה לא יודע איך תצא ממנו.
ב־2003 מונה זיו לאלוף, והיה ראש אגף מבצעים במטכ”ל. בתקופתו אסר על ירי טילים לעבר בתים שבהם התבצרו מחבלים, מחשש לפגיעה באזרחים. כתוצאה מכך, חיילים פשטו על הבתים, דבר שגרם לנפגעים. ב־2005 הוביל להתנתקות והעריך שביטחון הישראלים ישתפר בעקבות כך. זו לא ההערכה האחרונה שלו שהתבררה כלא נכונה, בלשון המעטה.
זיו הוא כנראה איש טוב, שוחר שלום ומוסר, וגם מאמין שהאדם הוא יצור טוב מטבעו. הוא בעד התחשבות עד כדי תבוסתנות וכניעה כדרך פעולה. זו תפיסה מוטעית לחלוטין, שאינה קשורה לחיינו במזרח התיכון. אם היה מפקד כוחות בדנמרק, יכול להיות שההתלבטויות בענייני מצפון היו רלוונטיות ומעניינות. בשכונה הרעה שלנו, כל מחבל שאינו מחוסל בהווה רק הולך ומתרבה.
מדי ערב הוא יושב בפאנל הנצפה של חדשות 12, ומפמפם יציאה, כניעה, התקפלות, הפסקת לחימה. לא מעניין אותו מאום – רק אסטרטגיית הסיום. כבר מהימים הראשונים הוא טען שהוא לא רואה יעדים ברורים. הרשת מלאה בתחזיות שלו שהתנפצו אל מול הדבר הקטן הזה שכולנו חווים, שנקרא מציאות. אז אולי לטעות זה אנושי, אבל לדכא ולהוריד באופן עקבי זה כבר עניין נפשי.
להבדיל מזיו, יחד איתו באותו אולפן יושב הפרשן לענייני איראן, כוכב המלחמה בני סבטי. הוא ההפך המוחלט. מדובר באדם אופטימי ושמח, שמשוכנע שאיראן פחות חזקה ממה שנדמה. שאסור לפחד ממנה, להפך. יש לו סיפורים אישיים על הגנרלים המחוסלים, ומדי פעם הוא פונה למצלמה ומדבר בפרסית על האינטרס המשותף של שני העמים. בכל רגע נתון הייתי מעדיף ללכת אחרי סבטי ולא לצעוד בנתיב אחרי זיו.
באשר לנתניהו – גם זיו וגם אחרים צריכים לעשות אתחול מחדש ביחסים איתו. ביבי הוא נקודה ארכימדית. כל המערכת מסתדרת לפיו. עד היום כל גורם החליט מראש אם הוא ממש בעדו או לגמרי נגדו, ולעולם לא ישנה את דעתו. זה קיטוב לא רציונלי. מתייחסים אליו כאילו היה קבוצת ספורט שצריך ללכת אחריה בהערצה או לשנוא אותה עד עמקי הנשמה.
אין מי שמתייחסים אליו בצורה עניינית, אלא תמיד מפוזיציה. אבל, כמו המציאות, גם ביבי הוא יצור מורכב. אין ספק שהוא כשל באופן מחפיר ומזעזע ב־7 באוקטובר, ורק על זה היה מגיע לו ללכת הביתה בבושת פנים, דקה אחרי שמחבלים פשטו על ישראל בנשקים, טילים וכוחות מיומנים. עם זאת, הוא מוכיח מאז מנהיגות יוצאת דופן וניהול מלחמה קשה ומורכבת, בהצלחה כמעט מסחררת. יש לו יכולת לראות את האיומים בספקטרום רחב. צעד אחר צעד, דאון אפ, הוא מוטט את הציר השיעי־ג’יהאדיסטי, ומשנה את פני המזרח התיכון, אולי לנצח.
נתניהו מועך את הג’וק עד הסוף ואז ממשיך הלאה. אנשים כמו ישראל זיו חושבים שצריך לתת למקק מכה קטנה בכפכף, ואז להיכנע ולהתנצל על הפגיעה בו. לא זו הדרך לטפל באויבים קיצוניים וצמאי דם שכל קיומם מבוסס על הרצון להשמיד אותנו. זה הזמן שגם מתנגדי נתניהו יודו: המלחמה נגד איראן היא מהמוצדקות, המתוחכמות והמפתיעות במלחמות ישראל.
