משבר אקלימי הביא את מלכי יהודה להקים קיר סכר גדול מידות בירושלים לפני כ-2,800 שנה, כך עולה ממחקר חדש של רשות העתיקות ומכון ויצמן למדע שהתפרסם היום (שני) בכתב העת המדעי היוקרתי PNAS.
הקיר המרשים, שנחשף בחפירות רשות העתיקות בבריכת השילוח שבגן הלאומי עיר דוד שבירושלים, תוארך לשנים 795-805 לפני הספירה בימי שלטונם של מלכי יהודה יואש או אמציה. ממצאי המחקר מצביעים כי הסכר נבנה כתגובה למחסור במים בירושלים בסוף המאה ה-9 לפנה”ס, עקב קשיים אקלימיים.
לדברי מנהלי החפירה, ד”ר נחשון זנטון, איתמר ברקו וד”ר פיליפ ווקוסובוביץ’ מרשות העתיקות, “מדובר בסכר הגדול ביותר שנחשף עד כה בארץ ישראל והקדום ביותר שהתגלה בירושלים. מידותיו מרשימות: גובהו כ-12 מטרים, רוחבו מעל 8 מטרים ואורכו שנחשף מגיע ל-21 מטרים – ונמשך גם מעבר לגבולות החפירה הנוכחית”, הם אמרו. “הסכר נועד לאגור את מי השיטפונות שזרמו בערוץ המרכזי של ירושלים הקדומה (עמק הטירופיון ההיסטורי) בדרכם לנחל קדרון, ובכך ליצור פתרון כפול – הן למחסור במים, והן להתמודדות עם שיטפונות עזים קצרי טווח”.
“הודות לשיטת התיארוך המדעית המדויקת, זוהי הפעם הראשונה שבה ניתן להצביע בוודאות על ממצא שהיווה את הבסיס להקמת בריכת השילוח, עליה יכולנו עד היום לקרוא בתנ”ך ובמקורות ההיסטוריים”, הוסיף איתמר ברקו.
עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר
החוקרות ד”ר יוהנה רגב ופרופ’ אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן למדע, שהשתמשו בשיטות מיקרו-ארכאולוגיות מתקדמות ובתיארוך פחמן-14 ברמת דיוק גבוהה במיוחד, הסבירו כי “בקש ובענפים צעירים קצרי-חיים שנכללו במלט הבנייה של הסכר, נמצא תיארוך ברור לסוף המאה התשיעית לפני הספירה, ברמת דיוק גבוהה מאד בטווח של כ-10 שנים בלבד – הישג חריג במחקר תיארוך ממצאים קדומים.
“לשם השלמת התמונה האקלימית של התקופה, שילבנו את התיארוך המדויק עם נתונים אקלימיים קיימים מקידוחים מים המלח, ממערת שורק ומתיעוד פעילות השמש על-ידי השפעתה על יצירת יסודות כימיים מסוימים. כלל הנתונים העידו על כך שבאותה התקופה בה נבנה הסכר, שרר בארץ ישראל אקלים עם כמות משקעים נמוכה, אך עם מופעי גשם קצרים וחזקים שיכלו לגרום לשיטפונות. מכאן, ניתן להסיק שהקמת מערכות מים גדולות אלו, נבעה מהצורך המידי להתמודד עם שינויי אקלים ותנאי יובש שכללו שיטפונות בזק”.
המבנה שנחשף מצטרף לשני מפעלי מים נוספים שנחשפו בעיר דוד מאותה תקופה: מגדל שסכר את מעיין הגיחון ובור גדול לאגירת מים. מהמגדל שעל הגיחון הוזרמו המים לתעלה שניקזה את מי המעיין לבריכת השילוח – שם נאגרו גם מי השיטפונות שנחסמו על ידי קיר הסכר.
מערכות אלו מצביעות על תכנון עירוני מקיף לניהול משק המים של ירושלים הקדומה כבר בסוף המאה ה-9 לפנה”ס – עדות לכוחה ולעוצמתה של העיר.
“צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה”
לדברי ד”ר זנטון, “שיתוף הפעולה בין חוקרי מכון ויצמן ורשות העתיקות פותח צוהר להבנת האתגרים שעמדו בפני תושבי ירושלים הקדומה. פרויקט הבנייה העצום הזה של מלך יהודה השפיע על התפתחותה של העיר, ובמיוחד על חלקיה הדרומיים והמערביים – בהם הר ציון – שהסתמכו על מי השילוח”. המחקר החדש יוצג במסגרת כנס מחקרי עיר דוד ה-26 שיתקיים בתחילת חודש ספטמבר תחת הכותרת “הבריכה האבודה – חידת השילוח”.
