חלב הפך בשנים האחרונות לסמל של יוקר המחיה הבלתי נגמר. הוא הפך למוצר יקר, ולעיתים בלתי נגיש לא בגלל מחסור, אלא בגלל שרשרת כשלים שכוללת את הרגולציה, את יצרניות החלב, ואת רשתות השיווק.
בישראל של 2025, משפחה ממוצעת צורכת כ-200 ליטר חלב בשנה. מדובר במאות שקלים שמתווספים לסל ההוצאות, מבלי שהציבור יבחין בכך באופן יומיומי. במבט ראשון מדובר על שקלים בודדים, אך בהצטברות שנתית מדובר בפערים של מאות שקלים. מדוע בעצם אנו משלמים יותר מ-50% על ליטר חלב בסיסי? לאור שורת ההתייקרויות החל משבוע הבא – יצאנו לבדוק.
פיקוח ממשלתי? יותר כמו הצהרה ריקה
בעבר, משרד הכלכלה פירסם רשימות של מוצרים בסיסיים שעליהם הוטל פיקוח מחירים, כולל החלב הבסיסי. הרעיון היה נכון – למנוע ממגזרים שלמים להידחק לעוני תזונתי על ידי הבטחת מוצרים חיוניים במחיר שווה לכל נפש. אך המציאות של השנים האחרונות שונה לחלוטין: במקום להרחיב את רשימת הפיקוח ולהתאים אותה למציאות הכלכלית המשתנה – היא הצטמצמה.
כעת, לא רק שהמבחר קטן, אלא שגם המחירים של המוצרים שבפיקוח עלו פעמים רבות, ובאופן שיטתי. מה שגורם לזעם ציבורי אמיתי הוא לא רק העלייה במחיר, אלא העובדה שהצרכנים כלל לא מצליחים למצוא את המוצר המפוקח.
שקית החלב המפוקחת: קיימת על הנייר, נעדרת מהמקרר
הפער הבסיסי בין שקית חלב לפיקוח לבין קרטון או בקבוק הוא משמעותי:
- שקית חלב – 6.26 ₪ לליטר (מחיר פיקוח).
- קרטון חלב – 7.18 ₪ לליטר (גם הוא בפיקוח, אך יקר יותר).
- חלב לא מפוקח (למשל, חלב טרי, חלב מעושר, חלב בטעמים) – בין 8.90 ל-10.90 ₪ לליטר ואף יותר.
איפה הבעיה? לא תמצאו את השקית הזו ברוב המקררים של רשתות השיווק. השקית הפשוטה, הזולה, שכמעט כל ילד זוכר מבית הספר של פעם – נעלמה. נכון להיום, היא זמינה בעיקר במכולות ובחנויות שכונתיות בשכונות חרדיות או ערביות, ורק לעיתים נדירות תופיע על מדפי רשתות כמו שופרסל, רמי לוי, יוחננוף או ויקטורי.
האצבע המאשימה: מופנית אחד אל השני
כאשר פנינו ליצרניות החלב – הטענה שעלתה היא שהקמעונאים פשוט לא מזמינים את שקיות החלב. לטענתן, לא מדובר במחסור בייצור אלא בהחלטה מסחרית ברורה מצד הרשתות – שקית חלב שנמכרת ב-6.26 ₪ מניבה רווח קטן משמעותית מקרטון או בקבוק. לכן הקמעונאי יעדיף למכור קרטון ב-7.18 ₪ או חלב לא מפוקח ב-10.90 ₪ – ולהרוויח 3-4 שקלים על כל ליטר במקום חצי שקל.
לעומת זאת, הקמעונאים טוענים שהבעיה נמצאת דווקא בצד של היצרנים: לדבריהם, תנובה וטרה אינן מספקות שקיות חלב באופן סדיר ואף לא מעודדות את הצרכן לרכוש אותן. הן משקיעות בשיווק של חלב מעושר, חלב בטעמים, חלב “חכם” וחלב “מיוחד” – אך לא במוצר המפוקח.
ויש גם את עמדת הצרכנים – חלקם פשוט כבר לא רוצים להתעסק עם שקיות חלב. הן מצריכות מתקן מיוחד, הן נשפכות יותר בקלות, ואין להן את תחושת ה”ניקיון” של קרטון חד-פעמי סגור.
אז מי צודק?
באופן פרדוקסלי, כולם צודקים. כל אחד פועל משיקולים לגיטימיים – היצרן רוצה למכור מוצרים עם שולי רווח גבוהים, הקמעונאי רוצה למקסם הכנסה, והצרכן התרגל לנוחות גם אם היא עולה יותר. אך בשורה התחתונה – כולם הפסידו את מטרת הרגולציה: שמירה על מוצרי יסוד נגישים וזולים לכלל האוכלוסייה.
כאן מגיע המקום שבו המדינה הייתה צריכה להתערב. לא רק לקבוע מחיר מקסימלי, אלא גם לוודא זמינות – ממש כמו שנעשה בעבר עם לחם אחיד, מלח, ביצים, וסוכר. רגולציה שלא מלווה באכיפה ובמדיניות ברורה – היא בגדר מס שפתיים בלבד.
כמה זה עולה לנו בפועל?
בואו נחשב: משפחה עם שני ילדים שצורכת בממוצע 4 ליטר חלב בשבוע, כלומר כ-200 ליטר בשנה.
- אם תבחר לרכוש שקיות חלב מפוקחות בלבד – תשלם כ-1,250 ₪ לשנה.
- אם תצרוך קרטונים מפוקחים בלבד – תשלם כ-1,436 ₪ לשנה.
- אם תצרוך חלב לא מפוקח – תשלם בין 1,780 ל-2,180 ₪ לשנה.
פער של עד 900 שקלים לשנה – על אותו מוצר בסיסי!
מה אפשר לעשות?
משימה למדינה –
- להרחיב את רשימת מוצרי הפיקוח.
- לחייב רשתות להחזיק מלאי סביר של מוצרים בפיקוח.
- לפקח בפועל על זמינות, לא רק על המחיר.
משימה לצרכנים –
- לדרוש את המוצר. אם מספיק לקוחות יבקשו – הוא יחזור למדפים.
- לשקול מעבר למכולות ולחנויות קטנות באזורים שכן מחזיקים את המוצר.
- לבדוק אלטרנטיבות כמו חלב באבקה, חלב צמחי (כגון סויה או שיבולת שועל) – שלעיתים דווקא זולים יותר במבצעים
וליצרנים ולקמעונאים –
- לגלות אחריות צרכנית. לא הכול זה רווח מיידי – גם תדמית, נאמנות לקוחות והגינות מסחרית הם הון חשוב.
פרשת החלב היא לא רק סיפור על מוצר אחד. היא מראה כיצד הרגולציה מתרופפת, וכיצד יצרנים וקמעונאים מנצלים את המצב כדי למקסם רווחים על חשבון הצרכן. זו עדות כואבת לכך שבישראל 2025 – גם מה שנראה הכי בסיסי ויומיומי, כבר לא באמת מובן מאליו. אם לא נדרוש שינוי – נמשיך לשלם ביוקר, לא רק על החלב – אלא על כל המוצרים שניתן לייקר מבלי שנרגיש. הגיע הזמן לעבור ממילים למעשים.
