המלחמה בת 12 הימים בין ישראל לאיראן טלטלה את המזרח התיכון, אך לפי טור דעה שפורסם ב־Financial Times מאת אסלי איידינטשבאש, מנהלת פרויקט טורקיה במכון ברוקינגס, ייתכן שההשלכות המסוכנות ביותר של העימות אינן טמונות באיראן עצמה, אלא בזירה האזורית הבאה: ישראל וטורקיה.
לדבריה, האיזון האסטרטגי במזרח התיכון השתנה. ישראל יוצאת מהעימות כשהיא מחוזקת ושואפת לעצב מחדש את הסדר האזורי. איראן, לעומתה, נחלשה ומנסה לייצב את שלטונה. וארצות הברית, מהוססת ונמנעת מלהיגרר לעימותים נוספים. אך הסכנה הגדולה טמונה דווקא בהחרפת היריבות בין שתי שחקניות המפתח.
שר החוץ הטורקי האקן פידאן ביטא את הרוח החדשה באנקרה כאשר הצהיר לאחרונה בפורום של ארגון שיתוף הפעולה האיסלאמי: “אין בעיה פלסטינית, לבנונית, סורית, תימנית או איראנית – אבל יש בבירור בעיה ישראלית”. הצהרה זו משקפת שינוי מהותי בתפיסת טורקיה כלפי ישראל, ממדינה שהייתה בעבר שותפה אסטרטגית, ליריבה מוצהרת.
לפי הטור, אנקרה חשה אי נוחות מהזהות החדשה והאסרטיבית של ישראל, שממצבת את עצמה כהגמון האזורי , תפקיד שטורקיה, בראשות רג’פ טאיפ ארדואן, חפצה בו מזה שנים. דבלט בהצ’לי, אחד מבעלי בריתו המרכזיים של ארדואן, אף האשים לאחרונה את ישראל בנסיונות ל”הקיף את אנטוליה” ולערער את יציבות טורקיה. טענות שנשמעו בעבר רק בצהובונים הפכו כעת לקונצנזוס בקרב פקידי ממשל ואמצעי תקשורת טורקיים.
היריבות הזו, מציינת הכותבת, היא לא רק פוליטית אלא אידיאולוגית. ממשלתו של ארדואן ממזגת פופוליזם אסלאמי-סוני עם לאומיות טורקית במסגרת חזון “המאה של טורקיה”. סוריה הופכת, לפי הטור, לזירת העימות המרכזית. מאז קריסת משטר אסד בסוף 2024, מנסות ישראל וטורקיה לעצב את הסדר החדש במדינה. טורקיה תומכת בכוחות מקומיים נאמנים לה ודוחפת לכינון שלטון מרכזי אוהד. ישראל, מנגד, מגבירה את תקיפותיה האוויריות ותומכת באוטונומיה כורדית ודרוזית, מחשש שהשלטון החדש יישלט על ידי גורמים ג’יהאדיסטיים.
בטור מצוין כי טורקיה הסיקה מסקנות מהעימות הישראלי-איראני: חיסול הנהגת הצבא האיראני על ידי ישראל המחיש לאנקרה את יתרונה המוחץ של ישראל באוויר ובתחום המודיעין, והיא מנסה כעת לסגור פערים. לסיום, כותבת איידינטשבאש כי על נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, שנהנה מיחסים טובים הן עם נתניהו והן עם ארדואן, לפעול להרגעת המתיחות. סיום הלחימה בעזה עשוי לרכך את הזעם הטורקי, אך התחרות האסטרטגית בין שתי המדינות ככל הנראה לא תיעלם.
במשך עשרות שנים התייחסו קובעי המדיניות האמריקאים לישראל ולטורקיה כעמודי התווך של היציבות במזרח התיכון. כעת, טוענת הכותבת, נדמה ששני העמודים הללו מתנגשים זה בזה, ואולי שם יימצא המבחן הבא של האזור.
