חוב לעירייה שהולך ותופח הוא לא תופעה חריגה לצערנו בקרב משקי הבית בישראל, אך כעת הוא עולה לכותרת בהקשר חדש ומפתיע – נמל אילת, הנמל הדרומי של מדינת ישראל, צפוי להיסגר לאחר שחובות הארנונה שלו לעיריית אילת צמחו ל-5 מיליון שקל.
זהו לא החוב היחיד של הנמל, שבעקבות מתקפות החות’ים הושבת כמעט לחלוטין מפעילות שוטפת ונקלע למשבר מתמשך. בשנה וחצי האחרונות מאז השביעי באוקטובר הממשלה ומשרד התחבורה הזרימו אליו לא מעט כספים ומענקים בסך כולל של כ-15 מיליון שקלים, אך אפילו זה לא היה מספיק כדי לחפות על הירידה בהכנסות והחובות הלכו והצטברו עד שכאמור הגיעו לכדי עיקול חשבון הבנק.
אם לא יהיו הפתעות סגירת הנמל תקרה כבר בראשון הקרוב, ואין ספק שיהיו לכך השלכות, אך לפחות בטווח זמן המיידי מדובר בעיקר בהשלכות צבאיות ולא בהשלכות כלכליות. שכן, נמל אשדוד מהווה את שער הכניסה לארץ עבור רכבים חדשים, אך יבוא הרכבים דרכו הופסק כמעט לחלוטין כבר בפרוץ המלחמה ולכן השינוי בעלות היבוא כבר משוקללת.
בפן הצבאי לעומת זאת ייתכנו השלכות חמורות כבר בשבוע הבא, כך על פי רשות החירום הלאומית, שמציינת כי הנמל הדרומי היווה עורף לוגיסטי משמעותי וחיוני עבור חיל הים במרחב זירת ים סוף.
יעקב קיסוס ראש הוועד של הספורט הימי באילת ואחראי על היאכטות המסחריות והעוגנים במרינה באילת: “נכון שיש בעיה עם החות’ים ואין מעבר לאוניות לאילת, אבל הפיתרון היה צריך להיות דרך מדינת ישראל ולא דרך עיריית אילת או גופים אחרים שמסתמכים על פרנסה מהנמל ובטח לא על חשבון עובדי הנמל שנפגעו ופוטרו לא מעט, משפחות אילתיות סובלות ובלי פרנסה מכיוון שהנמל לא פעיל. יש פגיעה בכלכלה של אילת, הנמל היה צורך דלק אביזרים חומרים והיה מושך זאת בעיקר מאילת וספקים אילתים שכרגע פשוט אינם, כל מי שהיה בזמנו מביא מכוניות או דברים דומים היה מעסיק אילתים שיפרקו את הרכבים ומטפלים בהם והיום זה איננו. הפתרון צריך להיות של כל המדינה , הנמל הוא נמל חיוני למדינה ולאילת, מישהו צריך לפתור את הבעיה כבר מזמן”.
מושיקו רוזנס, סוכן אוניה באילת ובעל חברת ספנות הפועלת בעיר כבר 30 שנה, שבעבר ייצג חברות ספנות תיירותיות מול נמל אילת, אומר: “נמל אילת הוא עוגן אמיתי לתושבי העיר. הוא מספק תעסוקה לעשרות שנים, ומשתמש כמעט בכל תחום בספקים מקומיים מהעיר. בנמל מועסקים עובדים רבים שמכלכלים משפחות, וחלקם אף עברו לגור באילת בעקבות העבודה. מעבר לכך, הנמל מהווה גם עוגן ימי חשוב לתיירות באילת. עד פרוץ הקורונה, הגיעו לנמל אוניות תיירות בערך אחת לחודש, והביאו עימן תיירים ופרנסה לעיר.
כיום, נמל אילת הוא נקודת היציאה הימית היחידה מהעיר לחו”ל. אם אני, כבעל יאכטה פרטית, רוצה לצאת להפלגה בינלאומית – אני חייב לעבור דרך נמל אילת. אין לי שום אפשרות אחרת. בשונה ממקומות אחרים בארץ – כמו חיפה או הרצליה – שבהם ניתן לצאת עם כלי שיט פרטי מהמרינה ישירות לחו”ל, באילת זה לא אפשרי. רק לנמל יש את הסמכות לאשר יציאה. ברגע שסוגרים את הנמל – אין יותר מוצא ימי מהעיר. הים הופך לבלתי נגיש. ללא נמל – אין חיבור ימי לאילת. לא לתושבים, לא לתיירים, ולא לעסקים. זה פוגע בכל העיר”.
