בעוד שבועות ספורים יסתיים המחזור הראשון של המכינות הקדם-צבאיות שהוקמו בעוטף עזה תוך כדי המלחמה. פרק של התחדשות וחוסן, שבו הוכיח הנוער הישראלי שהוא כוח חלוץ משמעותי בתקומה של חבל הארץ הזה.
בקיץ שעבר, חודשים אחרי שבעה באוקטובר, כשתושבי העוטף רק החלו לחזור לביתם יצאה מועצת המכינות בתוכנית 11 “הנקודות” לחיזוק העוטף. בהשראת המבצע ההיסטורי של הקמת 11 הנקודות בנגב המערבי ב-1946, הוקמו בשלב הראשון 7 מכינות חדשות: באשקלון, יד מרדכי, ניר עם, שדרות, סעד, גבים ונתיבות. כ-300 חניכים צעירים חדשים, המצטרפים לעוד מאות חניכים במכינות הקיימות באזור, כך שיחד ממלאות המכינות את יישובי העוטף בנוער, שמשמש ככוח צעיר חלוצי ונמרץ, המתלווה לקהילות העוטף בתהליך השיקום והחיזוק. אל המשימה נרתמו גופים שונים, בהם מנהלת תקומה וקרן פועלים לתקומה, שסייעו במימון הקמתן של המכינות החדשות.
“בקיץ 2014, אחרי מבצע צוק איתן, בתוך מציאות ביטחונית וחברתית קשה, הקמנו מכינה בקיבוץ נחל עוז. למכינה שהוקמה אז, לצעירים, לצעירות ולרוח שהם הביאו היה חלק חשוב בתהליך השיקום הקיבוצי והאזורי” אומר אבישי ברמן, מנכ”ל מועצת המכינות, “עם התובנה הפשוטה הזו ובהובלת משרד ההתיישבות והאגף הביטחוני חברתי, הקמנו את המכינות החדשות בעוטף ביחד עם הקהילות והתושבים. מאות בני נוער שבחרו להקדיש שנה מחייהם לעשייה היכן שצריך אותם, הרוח שהם מביאים איתם היא חלק חשוב בתקומת האזור”.
איציק יבלונסקי, תושב קיבוץ עלומים, שמנהל זה 14 שנים את מכינת יונתן בקיבוץ עלומים, חווה את שבעה באוקטובר מקרוב. בזמן שבני משפחתו התארחו במכינה, שהייתה באותה עת ריקה מחניכים, פשטו מחבלים על שערי הקיבוץ וקרבות התנהלו מחוץ לחלון המבנה שבו שהה, בשעה שהוא מסייע ללוחמים שנפצעו בכיתת הכוננות. במהלך תקופת הפינוי, בזמן שהקהילה הייתה מפוזרת במלונות, הוא כבר החל לתכנן את הקמת המכינה החדשה בקיבוץ סעד שמצטרפת למכינה בעלומים.
המכינה בסעד נפתחה תוך שבועות ספורים. מדובר במכינה הדתית היחידה בישראל שבה לומדים חניכים לצד חניכות. כמו כל המכינות, גם הם לקחו חלק בעבודות בתוך הקיבוץ – בנייה, חקלאות ועבודה עם הקהילה. אחת לשבוע מתנדבים החניכים בכפר השיקומי עדי נגב ומתייצבים לסייע בכל פרויקט או בקשה שאליה נקראים ביישובי העוטף.
“קראנו לזה שנת שיקום העוטף”, מסביר יבלונסקי. “ידענו שיש משימה גדולה לנוער – לחבר אותו לחבל ארץ שעבר זעזוע. היה צריך כוח אדם צעיר עם מוטיבציה ורצון, והיינו שם. 40 חניכים מסתובבים בשבילי הקיבוץ ומביאים רוח צעירה. במשך כל השנה עבדנו בתוך הקיבוץ ונסענו ליישובים נוספים באזור לסייע במלאכה קשה, כמו לארוז בתים של אנשים שנרצחו, לפנות גן ילדים שנשרף, זו היתה חוויה מאתגרת אבל החניכים הבינו את גודל השעה.”
לא רחוק משם, בקיבוץ גבים, הקים שמוליק שאול, ראש מכינת מיתרים-לכיש, את השלוחה הרביעית של המכינה. לפני יותר מעשור, אחרי צוק איתן, הקימו במכינה את השלוחה בקיבוץ נחל עוז וכבר אז הבינו את חשיבותם של בני הנוער בתהליך השיקום של הקהילה. את המכינה בגבים הקימו שאול וצוותו בתנאים יוצאי דופן. כמו רוב צוות המכינה, גם הוא נדרש לחלק את זמנו בין החינוך לשירות מילואים. שאול עצמו שירת למעלה מ-250 יום במילואים, בזמן שמנכ”ל המכינה שירת יותר מ-300 ימים, והסמנכ”ל טרם השתחרר מאז שבעה באוקטובר.
על אף האתגרים הללו, המכינה, שלה היו שלוש שלוחות – בלכיש, קיבוץ דורות וקיבוץ נחל עוז – לא רק המשיכה לפעול אלא אף הצליחה לפתוח שלוחה נוספת, שהוקמה גם היא בתוך שבועות ספורים. זה התאפשר הודות לבוגרים וראשי מכינות לשעבר שהתגייסו גם הם לתת כתף.
“ההשתלבות של החניכים בקיבוץ היא מדהימה”, אומר שאול, “הוותיקים מצטרפים לפעילויות החדשות ואפילו מגיעים להרצאות במכינה, והילדים והנוער בונים קשר יוצא דופן עם כל אחד מהם. יותר מהכל, נוכחות המכינה משדרת שאנשי הקיבוץ לא לבד: הורים מכל רחבי הארץ שולחים את ילדיהם לעוטף למרות המציאות הקשה והלחימה, וזו תחושת שותפות אמיתית.”
גם ענת טריווקס, מנהלת האגודה הקהילתית בקיבוץ גבים, מתארת תחושה דומה: “לראות צעירים מסתובבים בשבילים עושה משהו בלב: הם חלק מהקהילה, מסייעים בפרויקטים, מתנדבים בענפי הקיבוץ, יוזמים מפגשים משותפים ואירועים בקהילה, ואפילו משלימים מניין בשישי. זאת ההצלחה של הביחד, הידיעה שאנחנו שותפים וזה לגמרי סיפור הצלחה.” לדבריה, למכינה יש חלק חשוב בתהליך השיקום של הקיבוץ בפרט ועוטף עזה בכלל: “כשבאו נציגי התנועה הקיבוצית אחרי 7 באוקטובר, הבהרתי שאם לא יאפשרו לנו להקים כאן מכינות או שנות שירות – השיקום פשוט לא יקרה. הנוכחות של החניכים ממלאת את השורות ויוצרת נקודת חוזק חשובה. למרות החוסן הטבעי שלנו, המכינה מוסיפה נדבך נוסף לחוסן הקהילתי, בידיעה שיש איתנו עוד אנשים.”
את המכינה בגבים מנהל צור לונדון, שמחלק גם הוא את זמנו בין גבים למילואים, עם למעלה מ-270 ימי שירות וסבב מילואים נוסף שמחכה לו בקיץ הקרוב. “עבור החניכים זו היתה שנה משמעותית. נכנסנו לקיבוץ חדש וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות, יש כאן הרגשה של בית.” אומר לונדון, “לא באנו להציל את העוטף. העוטף היה חזק ויישאר חזק, אבל לנוכחות של החניכים כאן יש משמעות אדירה לחוסן של הקהילה. אנחנו עכשיו בתקופה מסכמת רגע לפני שהמחזור מסתיים, והרבה מהחניכים מדברים על העוטף כמקום משמעותי שהם יחזרו אליו.”
“החלטנו שאנחנו עוברות לעוטף אחרי השחרור”
אחת החניכות שמתכוונת לחזור לעוטף לאחר שירותה הצבאי היא אביגיל אליאס, חניכה במכינת דרור בקיבוץ יד מרדכי. אליאס, בת 18 מרמת השרון, הגיעה למכינה בתחושה מעורבת: “כילדה העוטף היה נראה לי נורא רחוק ולא הבנתי איזה סיבה יש לגור פה, מאז שבעה באוקטובר הכל התהפך. שמעתי על מכינה חדשה שנפתחת בעוטף, והייתה חשובה לי העשייה והתנדבות בקהילה”. על אף החששות והפחדים מההגעה לעוטף, אביגיל החליטה שלא לוותר.
המכינה ביד מרדכי מונה 35 חניכים מכל רחבי הארץ – מיודפת וחניתה בצפון, דרך ערי המרכז ועד באר אורה בדרום. החניכים מתנדבים מספר פעמים בשבוע בענפי המשק השונים – מחקלאות ועד חינוך, לוקחים חלק בפעילויות החברתיות בקיבוץ ויוצאים להתנדבויות ביישובים הסמוכים.
“התנדבתי במשק צ’ילי בזיקים כשכל העובדים התאילנדים ברחו ולא היה כוח אדם. בעלת המשק רצתה להציל את המשק המשפחתי והגענו חניכים מהמכינה לסייע בקטיף. באחד המקרים המשק לא הצליח למכור את התוצרת ברשתות השיווק, אספנו את הצ’ילי ומכרנו אותם בעצמנו בתוך הקיבוץ וביישובי הסביבה.”
למפעל ההתנדבות היא הצליחה לרתום גם את המשפחה והחברים מהבית, שבאים לסייע כשחסר כח אדם. בימים אלו, לצד ההתנדבות השגרתית עובדים במכינה על הקמת אנדרטה לזכרו של ארנון זמורה ז”ל, מפקד בימ”מ, שנפל במבצע חילוץ חטופים. זמורה ז”ל ניהל ב-7 באוקטובר קרב בלימה מול מחבלי חמאס ומנע את כניסתם לקיבוץ יד מרדכי.
בעבור אביגיל, שבקרוב תחליף את הטי-שירט במדי צבא, הקשר עם העוטף רק מתחיל: “אני ועוד כמה חברות החלטנו שאנחנו עוברות לעוטף אחרי השחרור”, היא מספרת.
הסיפור של מכינות העוטף הוא חלק מסיפור גדול יותר. מפעל המכינות הקדם-צבאיות בישראל מונה כיום כ-5,900 חניכים, שמגיעים מכל שדרות החברה הישראלית – דתיים וחילונים, מרכז ופריפריה. דור שלם של צעירים שבוחרים להקדיש שנה מחייהם לתרומה למדינה ולחברה, ולהכנה משמעותית לשירות הצבאי.
המכינות בעוטף עזה הן רק חלק מהסיפור על הנוער הישראלי, שמבקש היום יותר מתמיד לקחת חלק בתקומה. מאז פרוץ המלחמה חלה עליה של כ-30% בביקוש של בני נוער להצטרף למכינות קדם צבאיות, ולקחת חלק העשייה למען המדינה והחברה.
“לכל דור יש השאלה איפה הייתי ומה עשיתי על ציר הזמן, והדור הזה יגיד ‘הייתי שותף, היינו בתוך הקיבוצים אחרי 7 באוקטובר, הצטרפנו ועזרנו לתהליך השיקום ולבניית העוטף מחדש'” אומר איציק יבלונסקי, ראש מכינת יונתן בסעד ובעלומים. “עם זה הם יוצאים לצבא, עם זה הם יוצאים לאזרחות, עם תחושת סיפוק אמיתית”.
300 החניכים מסכמים בסוף החודש פרק בחייהם ומתגייסים לצה”ל, את מקומם יתפסו חניכים חדשים, שבימים אלו עדיין לומדים לבחינות הבגרות, אבל עבור רבים מהם – העוטף הוא הבית שעוד יחזרו אליו.
