אלפי תושבים מתל-אביב, רמת-גן, בת-ים, פתח-תקווה ויישובים נוספים מצאו את עצמם חסרי קורת-גג אחרי שמטחי הטילים מאיראן החריבו את בתיהם בימים האחרונים. האזרחים פונו לפחות לתקופה הקרובה לבתי מלון ברמת גן, רעננה, תל-אביב, הרצליה ועוד, ובמקביל רבים מחפשים דירות חלופיות או מיטת אירוח אצל קרובים. הבוקר (חמישי) שוב נשמעו אזעקות ופיצוצים במרכז הארץ, ורבים במלונות העידו שהבומים “החזירו אותם לזירת האסון”.
יואל, שפונה עם בתו ירדן מדירתם בפתח תקווה, שיחזר: “יצאנו מהממ״ד אחרי הפיצוץ וראינו בעיקר עשן. הדירה שלנו נהרסה ועכשיו ברגע איבדנו את הכל”. בתו הוסיפה: ״היה לי בבית את המחשב עם כל העבודות לאוניברסיטה ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו. המלון זה פתרון לכמה ימים אבל אני לא יודעת איך אני ממשיכה הלאה. זה להתחיל את הכל מהתחלה״.
נועה, תושבת רמת-גן שפונתה עם בנה התינוק, לפני מספר ימים, תיארה את הרגשתה במטח הבוקר שגם פגע ברמת גן: “האזעקה עוד הדהדה כששמענו בומים חזקים כל-כך, הם החזירו אותי מיד לרגע שבו הטיל מחק את הסלון שלי. הגוף זוכר את הרעד”.
בפייסבוק מפונים כתבו בקשה דווקא לספרים: “היי לכולם, אנחנו מפונים מפתח-תקווה במלון פרימה ברעננה, יש כאן כמה חברה שחייבים תספורת, חלקם מילואימניקים שחוזרים מחר לצבא. נשמח אם ספר יוכל להגיע”.
רועי, בן 32 מבת-ים, הביט על הלובי עמוס המזוודות: “אסרו עלינו אפילו לעלות להביא את התמונות. אני עומד כאן עם תיק גב ריק וחושב איך מתחילים מחדש. כל עזרה, אפילו זוג נעליים, מרגישה כמו הצלה קטנה ואנשים ממש באים ומסייעים לנו”.
בו בזמן שמתנהלים ניסיונות לאתר פתרונות קבע לאלפי המפונים, התחושות בשטח קשות. רבים מהמפונים שהגיעו לבתי-המלון ביממות האחרונות מתארים תחושת הלם, אובדן ובלבול.
אילן, תושב בת-ים שפונה עם אשתו ושני ילדיו: “עמדתי מחוץ למלון עם שקית ניילון ביד ולא הבנתי איפה אני. אין לי בגדים, אין לי מסמכים, אין לי אפילו מברשת שיניים. אני פשוט חסר אונים”.
גם מיה, צעירה שפונתה מבניין שנפגע ברמת גן, מתקשה לעכל את המציאות: “עד שבוע שעבר הייתה לי שגרה, עבודה, בית, ארון בגדים. עכשיו אני ישנה בחדר מלון ולא יודעת מה יקרה מחר״. בתוך בליל הפיצוצים, המעברים, התיקים הארוזים וההנחיות של פיקוד העורף מבצבצת גם תחושת תסכול עמוקה. “אנחנו יודעים שיש מלחמה”, אומרת מיה, “אבל גם אנחנו צריכים שמישהו יילחם עלינו עכשיו”.
