המוזיקאי והמלחין שייקה פייקוב הלך לעולמו בגיל 88. פייקוב, מחשובי היוצרים בזמר העברי, היה בין הבודדים מדור מלחמת העולם השנייה וכתבו גם את מילות שיריהם, לא רק הלחינו. הוא זכה בפרס אמ”י על תרומתו יוצאת הדופן לתרבות הישראלית ובפרס אקו”ם על תרומתו ליצירה המקומית.
פייקוב ניגן והפיק אירועי תרבות בקיבוצים ובהתיישבות העובדת, ושיתף פעולה עם הכוריאוגרפית לאה ברגשטיין ועם להקות המחול הקיבוציות. הוא למד קומפוזיציה אצל המלחין אבל ארליך, שהשפיע על דרכו האמנותית. ברשימת שיריו הבולטים נכללים “אותך”, “אמא”, “אן דן דינו”, “דרך המלך”, “חייכי לי בשירים”, “לחוף ירדן”, “תבורכי”, “תפילה לירושלים” ו”תקוות ימי”. את חלקם כתב והלחין בעצמו, ורבים מהם הפכו לקלאסיקות בזמר העברי.
הוא הרבה לשתף פעולה עם הפזמונאי דודו ברק, והלחין את “אחיי גיבורי התהילה”, “ארץ ישראל יפה”, “בפרוט נבל ועוגב”, “חגיגת אביב”, “חג יובל”, ו”קרוב ורחוק”. הוא גם הלחין שירים למילותיה של המשוררת אלישבע, בהם “שיר בוקר” ו”נפשי כלתה לחרוזים”, ולצד זה גם עיבד יצירות של רחל, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, יורם טהרלב, יהודה עמיחי ואברהם שלונסקי.
מבין המבצעים שעמם עבד לאורך השנים בולטים אילנית, דודו זכאי, ששי קשת, יפה ירקוני, אילנה אביטל, עפרה חזה, אלי גורנשטיין ושלישיית המעפיל. פייקוב בלט במיוחד בפסטיבלי הזמר והפזמון של שנות ה־70 וה־80, ושיאן הזכיות בפסטיבל שירי הילדים – הן ככותב (לצד יורם טהרלב) והן כמלחין (לצד יאיר מילר). בין השירים שכתב לפסטיבלים: “אן דן דינו”, “לארצי יש יום הולדת”, “אמא”, “למה ככה”, “חג יובל”, ו”חגיגת אביב”. הוא גם לקח חלק בפסטיבל הזמר המזרחי, הזמר החסידי, ובאירוויזיון – עם השירים “דרך המלך”, “שירו” ו”ירושלם”.
פייקוב השתתף בפסטיבלים בינלאומיים בצ’ילה, יפן ודרום קוריאה, והלחין גם שירי ילדים, שירי מסורת ושירי מלחמה. בין שיריו הבולטים מהז’אנר הזה ניתן למנות את “על כן שירי עצובים”, “אולי אולי מחר”, “הארץ עוד תשקוט” ו”פרח נדיר”, שנכתב לזכר ארז תמיר – בנה של אשתו השלישית.
גם בתחום הקולנוע היה לפייקוב נוכחות – הוא הלחין שירים ופסקולים לסרטים ישראליים כמו “נורית”, “קוראים לי שמיל”, “רחוב 60″ ו”נערת הפרברים”. הוא אף קיבל הצעה לכתוב את המוזיקה לסדרת “המלאכיות של צ’רלי”, אך דחה אותה מסיבות משפחתיות.
