וושינגטון, ארה”ב – בראיון בלעדי ל”מעריב”, מספר האב פטריק דבואה, כומר קתולי צרפתי ופרופסור באוניברסיטת ג’ורג’טאון, על שליחותו הדחופה לתעד את “השואה באמצעות קליעים” דרך ארגונו Yahad–In Unum (יחד לשם אחד). ככל שמספרם של ניצולי השואה והעדים הישירים הולך ומתמעט – ובצל עלייה בהכחשת השואה ובאנטישמיות – האב דבואה וצוותו נאבקים נגד הזמן כדי לחשוף ראיות למעשי הטבח שבהם נרצחו למעלה משני מיליון יהודים בירי ברחבי מזרח אירופה.
הארגון, שהוקם בשנת 2004, פועל בשיטה חקירתית ייחודית, כאשר כל אתר טבח נחקר כ”תיק פלילי קר”. צוותי הארגון מתחילים במחקר ארכיוני מעמיק ולאחר מכן מגיעים לאתרים עצמם, שם הם מאתרים ראיות בליסטיות, פורנזיות ועדויות עדים. במהלך עשרים השנים האחרונות, בוצעו 218 משלחות מחקר ברחבי מזרח אירופה בלבד, בהן נגבו למעלה מ-8,183 עדויות, כולל 596 עדויות הקשורות ישירות לרצח העם של בני הרומה, ונמצאו יותר מ-3,373 אתרי רצח.
“השואה מתוארת פעמים רבות דרך תמונות של גטאות ותאי גזים”, מסביר האב דבואה ממקום מושבו בוושינגטון. “אך לא מספיק אנשים יודעים שלמעלה משני מיליון יהודים נורו למוות בכפריהם שלהם”. לדבריו, יש להדגיש שהרציחות לא התרחשו באופן מופשט, אלא בוצעו בידי רוצחים נאצים מול קורבנות יהודים ממשפחות ספציפיות. עבודת הארגון שלו מבקשת לשחזר בדייקנות את מעשי הרוצחים, לחשוף את מה שהתרחש ולתעד את עדויות העדים.
הקשר האישי של האב דבואה לנושא התחיל מסיפורו של סבו, שנשבה על ידי הגרמנים והוחזק במחנה שבויים. בשיחות עם תושבים מבוגרים מהאזור גילה את סיפור הטבח של 1,500 יהודים בכפר סמוך – מקרה שהיה פומבי ונחזה על ידי מקומיים. תגלית זו הציתה בו את הדחף להקים את הארגון ולפעול לשימור העדויות.
לדבריו, הזמן הוא גורם קריטי: “האתגר הוא לאסוף את המידע הכי מהר שאפשר, כי כשאתה מגיע לכפר – אין כלום. יש רק קבר אחים, ואף אחד לא תמיד יודע איפה הוא. ואנחנו מנסים למהר, כי יש עוד עדים שעדיין חיים ומוכנים לדבר – לפני שיהיה מאוחר מדי”. עבודת הארגון מספקת גם נחמה וסגירת מעגל לקרובי קורבנות. משפחות רבות פונות לארגון בחיפוש אחר מידע על גורל יקיריהן. לא אחת החוקרים מצליחים לאתר אתרי קבורה, ולאפשר למשפחות לבקר לראשונה במקום, לומר קדיש או להקים מצבה קטנה.
מעבר לשואה, הארגון מרחיב את שיטותיו גם לתיעוד רציחות עם אחרות, כמו הטיהור האתני של היזידים בעיראק, הטבח בבני המאיה בגואטמלה ופשעי מלחמה שבוצעו באוקראינה. בעיראק, ערך הארגון יותר מ-430 ראיונות עם ניצולי היזידים וסייע לאלפים להשתקם. בגואטמלה, התקיימו שש משלחות מחקר ונגבו 170 עדויות. באוקראינה, הארגון אסף כבר כ-300 עדויות על פשעי מלחמה רוסיים.
כדי להתמודד עם הפערים בהוראת השואה, הקים הארגון בשנת 2016 את מוזיאון השואה הראשון במרכז אמריקה, בעיר הבירה של גואטמלה. בהתייחס לעלייה באנטישמיות ולהכחשת השואה, מדגיש האב דבואה את חשיבות החינוך. “אנחנו חייבים לחנך דור חדש של מנהיגים,” הוא אומר, ומספר על שיתופי פעולה של הארגון עם שש עד שבע אוניברסיטאות, שבהן סטודנטים נחשפים לשיטת המחקר של הארגון. הוא מדגיש כי הגישה מבוססת-הראיות של YIU מפריכה הכחשה ומבהירה שהרצח היה שיטתי ואישי. “לכל ירי יש עדויות. זו לא אמונה – וגם לא אמונה יהודית”.
בנוגע לשיח הרעיל שמשווה בין השואה לבין הסכסוך במזרח התיכון, האב דבואה מבהיר כי גופים כמו חמאס אינם משתמשים במונח “שואה”, אלא מתארים את הישראלים כ”כופרים” (כופרים באמונה), תיוג שמאפשר להם להצדיק אלימות. הוא מצביע על החגיגות בעולם לאחר מתקפת השבעה באוקטובר כהוכחה לאידיאולוגיה מסוכנת.
האב דבואה משתף גם סיפור מעורר השראה על סטודנט שלקח חלק במשלחת של הארגון במהלך חופשת האביב. לאחר שפגש עדים וביקר באתרי רצח, הושפע עמוקות וביקש ממשפחתו לערוך לו בר מצווה. מבחינתו, ההבנה כי “כל יהודי נורה בידי מישהו. כל רוצח ראה את הקורבן שלו. כל קורבן ראה את הרוצח שלו” – יוצרת שינוי אמיתי בתודעה, ומביאה צעירים לפעול נגד שנאה ואנטישמיות.
לקראת העתיד, האב דבואה מדגיש את החשיבות של מנהיגות שמבוססת על הבנת ההיסטוריה, לא כהתרחשות רחוקה, אלא כלקח קריטי להווה. לדבריו, על מנהיגי ישראל להבין שהשואה לא הייתה אירוע תעשייתי בלבד – “כל אחד נהרג על ידי מישהו אחר.”.
הוא מסיים בהתייחסות לכלי חשוב של הארגון – מפת קברי האחים האינטראקטיבית באתר YIU, הכוללת עדויות מתורגמות ומיקום מדויק של האתרים. מורים וסטודנטים ברחבי העולם עושים בה שימוש כדי להבין את השואה “באמצעות קליעים” דרך קולותיהם של הקורבנות. “אנחנו חייבים להאיץ את המחקר שלנו… כדי לרפא את העולם ולהכין מנהיגות. בלי הנהגה – מחר נהיה חלשים מאוד”.
