בימים האחרונים מערכת התחבורה הישראלית נראית כאילו נכנסה לשיתוק חלקי: רכבת ישראל כבר לא מקשרת בין הדרום והצפון בגלל התאונה והעבודות בתחנת השלום, הרכבת הקלה בירושלים עובדת כבר חודשים בחצי כוח, הכרמלית הושבתה לצורך תיקונים, ואם זה לא מספיק אז גם ההפגנות חוסמות פה כבישים כל יומיים.
עבור מי שבזבז שעות בפקקים או נתקע בגלל הרכבת כמובן שמדובר באירוע מתסכל עם פגיעה ישירה באיכות חיים, אבל במבט כלכלי רחב יותר, מדובר בנזק שמוערך במאות מיליוני שקלים בטווח זמן המיידי ושאת ההשלכות שלו אנחנו עלולים להרגיש עוד עשורים קדימה.
לדברי ד”ר גלי אינגבר, ראש המחלקה למימון וכלכלה במכללה למינהל, גם בימים רגילים, בלי תקלות חריגות, העלות של הפקקים למשק עומדת על כ־35 עד 40 מיליארד שקל בשנה – כך לפי הערכות של בנק ישראל ומשרד התחבורה. העלות הזו נובעת מאובדן תוצר ישיר כתוצאה משעות עבודה שהתבזבזו, אך גם מאובדן עקיף בגלל ישיבות שמתבטלות, עובדים שמגיעים עייפים ועצבניים, וירידה כללית ביעילות.
כביש 6 נחסם לתנועה בעקבות מחאת חרדים (צילום :שימוש לפי סעיף 27א’)
ואם זה המצב ביום רגיל, הרי שהכאוס התחבורתי הנוכחי מכפיל את הבעיה. “כשאנחנו מדברים על השבוע הזה, שיש בו גם רכבת שדה פקטו מושבתת באזור תל אביב, גם עבודות ברכבת הקלה בירושלים ובכרמלית בחיפה וגם הפגנות – זה מוסיף עוד עשרות אחוזים לעלות היומית”, אומרת אינגבר, “כלומר עוד עשרות מיליונים, ואולי אפילו מאה מיליון שקל, לכל יום שכזה”.
ד”ר אינגבר מחדדת שלא מדובר רק באיזה מושג ערטילאי של נזק לתוצר, אלא גם בפגיעה ישירה שאותה הרגישו אפילו העסקים הקטנים ביותר. “מסעדות, חנויות ועוד עסקים קטנים בקרבת מוקדי השיבושים מרגישים את זה על בשרם, גם העובדים שלהם מתקשים להגיע בזמן וגם הלקוחות נתקעים בדרך ולא מגיעים או מראש מעדיפים לוותר על הגעה לאזור. גם חברות שליחים ולוגיסטיקה מרגישות זאת באופן ישיר, וכשהשליחים לא מגיעים וההובלות מתעכבות כל דקה שווה כסף – וכשהפקקים מתארכים העלות שלהם מזנקת ובסופו של דבר תגולגל ללקוח בקצה”.
מעבר לעניין הכלכלי ולפגיעה בעובדים, יש כמובן גם את הפגיעה באיכות חיים שלא תמיד נמדדת בכסף. אינגבר מספרת על בנה, חייל שנאלץ השבוע לבלות ארבע וחצי שעות בדרכים בנסיעה שבדרך כלל אורכת שעתיים. “אין צורך לומר איך הוא הגיע הביתה – מותש לחלוטין”, היא מתארת. “זו דוגמה מצוינת לכך שאובדן הזמן לא תמיד מתומחר, אבל הוא בהחלט פוגע באיכות החיים של כולנו”.
ויש גם השלכות בריאותיות. “אם אמבולנס נתקע בפקק בגלל שהתחבורה הציבורית מושבתת והכבישים עמוסים, זה כבר לא רק עניין כלכלי אלא בריאותי ובטיחותי. בהיבט הבריאותי יש לזה גם השלכות כלכליות לטווח ארוך, כי בשבוע כמו זה לא רק שיש יותר רכבים על הכביש, בגלל הפקקים הרכבים האלו יבלו גם יותר זמן על הכביש. זמן של רכב על הכביש מיתרגם ישירות לתוספת בזיהום אוויר, ובטווח הארוך הזיהום הזה גורם לבעיות בריאותיות שיעלו גם הם לא מעט כסף למדינה”.
ובאמת, אינגבר משוכנעת שהנזק הגדול ביותר אולי טמון דווקא בטווח הארוך. “כשיש תקלות חוזרות ונשנות, אנשים מאבדים את האמון בתחבורה הציבורית. מי שנוסע ברכבת ואומר לעצמו – ‘די, נמאס לי, אני קונה רכב’ – יוסיף עוד מכונית לכביש. זה מגדיל את העומסים ומנציח את מעגל הקסמים של פקקים, זיהום והפסדים כלכליים”. כלומר, יכול להיות שעוד עשרים שנה תעמדו בפקק מאחורי מישהו שהחליט השבוע לא לנסוע יותר ברכבת, וכך שרשרת של תקלות והחלטות קטנות מצטברות לנזק ארוך טווח.
בנק ישראל כבר התריע בעבר כי אם לא ייעשו שינויים מהותיים, העלות השנתית של הפקקים תטפס ל־70 מיליארד שקל בשנה ב-2040. “מה שאנחנו רואים עכשיו זה לא רק שאין שיפור – אלא ממש צעד אחורה”, מסכמת אינגבר. “במקום להתמודד עם הבעיה אנחנו מעמיקים אותה וגורמים לפגיעה באמון אצל הציבור. הנזק המיידי הוא אמנם מאות מיליונים בטווח המיידי, אבל כל יום שעובר מוסיף עוד מיליונים לחשבון שנדרש לשלם בעוד כמה שנים”.
