“האפיפיור האחרון היה חריג בהרבה מאוד מובנים. בראש ובראשונה, הוא האפיפיור הראשון שנבחר שלא מאירופה מאז המאה השמינית לספירה, מאז גרגוריוס השלישי ( (Gregory IIIשכיהן בין השנים 741-731 לספירה, ומקורו ממוצא סורי” מסבירה פרופ’ מיכל בר-אשר סיגל, עמיתה בכירה במכון למדיניות העם היהודי, פרופסור באוניברסיטת בן גוריון וסגנית נשיא האוניברסיטה לקשרים בין לאומיים, החוקרת יחסי יהודים-נוצרים מהמאות הראשונות לספירה.
מאורח חיים צנוע לרפורמות מרחיקות לכת
פרנציסקוס נבחר לתפקידו במרץ 2013 לאחר פרישתו של קודמו, בנדיקטוס השישה עשר. הוא אימץ את השם “פרנציסקוס”, שם שלא היה בשימוש קודם לכן, והחל סדרה של שינויים משמעותיים.
“הוא לא מגיע מאירופה, לא חלק מהאליטה האינטלקטואלית האירופאית עם סוג ההכשרה מאוד מסוימת, הוא פשוט משהו אחר לגמרי”, מספרת בר-אשר סיגל. “שנית, הוא גם ישועי, הוא חלק ממסדר מאוד גדול בתוך הקהילה הקתולית, אבל הראשון שנבחר מהם”.
הישועים (Society of Jesuits) הם מסדר דתי שנוסד ב-1540 על ידי איגנטיוס מלויולה. המסדר מוכר בהתמקדותו בחינוך ובמיסיון, ונחשב למסדר פרוגרסיבי יחסית בכנסייה הקתולית. “מה שמייחד את המסדר הישועי הוא הקריאה והקידוש של עוני ופשטנות, וזה מאוד אפיין אותו”, מסבירה בר-אשר סיגל.
“זה מאוד ניכר גם ברמה הכי פשוטה של ההתנהלות שלו במרחב הציבורי,” מספרת בר-אשר סיגל שאף הייתה בסביבתו של האפיפיור הקודם מספר פעמים. “במקום המנהג של רוב האפיפיורים ללבוש נעלי מעצבים ומותגי על, הוא בא ומודיע שהוא רוצה נעליים פשוטות.”
פרנציסקוס הלך צעד אחר צעד לשינוי התרבות היוקרתית של הוותיקן. הוא החליף את מכוניות הלמבורגיני היוקרתיות למכונית פשוטה, סירב לגור בארמון האפיפיור המפואר והפך אותו למוזיאון פתוח לקהל. במקום זאת בחר להתגורר במעונות עם הכמרים הפשוטים, ואף החליף את הצלב המשובץ יהלומים ואבני חן בצלב פשוט יחסית.
הרצון להיות קרוב לעם אף במחיר סיכון חייו
“האפיפיור הקודם הוריד את הפלסטיק על חלונות הפופמוביל שנועד להגן מפני יריות” על רכבו של האפיפיור, מספרת החוקרת, “כשהוא אומר שהוא מעדיף לא להיות מרוחק מהעם. ובתגובה לאזהרות כי אולי יהרגו אותו מאחר ואין לו הגנה, הוא השיב ‘בסדר, שיהרגו אותי'”, תשובה המבטאת את רצונו העז להיות קרוב לעם, אף במחיר הגנתו האישית.
כארכיבישוף נודע פרנציסקוס באורח חייו הצנוע: הוא עזב את ארמונו ועבר לדירה בעיר ונהג לנסוע בתחבורה הציבורית. “ראיתי אותו, באופן אישי, איך הוא יורד מהמכונית המכובדת של אפיפיור ומדבר עם כל אחד”, מספרת בר-אשר סיגל, “הוא לא ניגש בראשונה למכובדים אלא יותר לפשוטי העם, והוא מאוד משדר את זה בכל המובנים – רוחץ ידיים לחולים וכל מיני דברים כאלה, שמאוד מחבבים אותו על העם”.
רפורמות ועמדות מתקדמות
האפיפיור פרנציסקוס היה שונה מקודמיו לא רק בהתנהלותו האישית אלא גם בדעותיו. “בניגוד לאפיפיור הקודם שהיה מאוד נוקשה, קפדן, חמור סבר ומחמיר, האפיפיור האחרון [פרנציסקוס] היה אחר”, אומרת בר-אשר סיגל.
“הוא יצא עם כמה הצהרות שהן מקילות ביחס לקהילה הלהטב”ית, טיפל בשחיתויות בכנסייה, טיפל בתופעת הפדופילים – יש שאומרים שלא מספיק – ובכל זאת הוא לא פחד להתעמת עם הנושאים הקשים האלה”, היא מסבירה.
כאמור, אחת האמירות המפורסמות והמהפכניות של פרנציסקוס הייתה בהקשר של הקהילה הלהט”בית. “אחת האמירות שלו היא שגם לאנשים מקהילת הלהט”ב יש חלק בעולם הבא, שהייתה אמירה מרחיקת לכת”, מספרת בר-אשר סיגל. בהזדמנות אחרת, ב-2013, הדהים פרנציסקוס כשאמר “מי אני שאשפוט הומואים?”, וב-2020 הצהיר כי “להומוסקסואלים יש זכות להקים משפחה”.
יחסים עם היהדות והמלחמה בעזה
פרנציסקוס פעל גם לקידום הדיאלוג הבין-דתי. “הוא פתח בכל מיני יוזמות של שיח בין דתי, וקידם למעשה את החלטת הכנסייה ביחס ליהודים”. הוא המשיך בכיוון שהכנסייה החלה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, לפיה הנצרות היא העץ והיהודים הם השורשים שלה, “אמירה מפייסת לכיוון שיח בין דתי, אמירה מאוד חשובה”, אומרת בר-אשר סיגל.
עם זאת, האפיפיור לא נמנע מלבקר את ישראל במהלך המלחמה בעזה. “בתקופת המלחמה הוא יצא באמירות פרו-פלסטיניות שמגנות את ישראל על הרג הפלסטינים חפים מפשע בעזה. הוא נקט עמדה מוסרית באמת לגבי הרג החפים מפשע, אמירות מאוד חריפות שמבקרות את ישראל”, היא מציינת.
במפגש עם שורדי שבי ובני משפחות חטופים בנובמבר 2024 אמר: “אני מתפלל בשבילכם ובשביל העם שלכם. הדבר הראשון החשוב הוא להציל אנשים”. אך בדצמבר אותה שנה התבטא נגד הפגיעה בעזתים: “ישראל מרססת ילדים במקלעים ומפציצה בתי ספר ובתי חולים ברצועה… איזו אכזריות, זו לא מלחמה”.
מדוע החליט להישאר בתפקיד עד מותו?
פרנציסקוס סבל לאורך חייו מבעיות בריאותיות שונות, כולל הסרת חלק מאחת מריאותיו בגיל 21, מה שהפך אותו לפגיע יותר לזיהומים. על אף זאת, למרות שמועות על כוונתו לפרוש, לפני מספר חודשים הודיע האפיפיור כי הוא מתכנן להישאר בתפקיד עד יום מותו.
בראיון, עלתה השאלה אם החלטתו של האפיפיור שלא לפרוש למרות בריאותו המידרדרת מזכירה במידה מסוימת את רות ביידר גינזבורג, שלא פרשה מבית המשפט העליון האמריקאי מחשש לגבי מי יבוא במקומה.
“בשיחות שהיו לי עם אנשים שקרובים אליו, עולה כי הוא עבר איזשהו מהפך. בהתחלה כנראה הייתה לו נטייה לפרוש לפני הסוף כמו שקודמו עשה”, משיבה בר-אשר סיגל. “למשל, הוא גם הלך וביקר בקבר של האפיפיור קלסטינוס החמישי, אחד האפיפיורים הבודדים שפרש לפני מותו, ואנשים רבים ראו בכך סימן ואיתות על הכוונות שלו. אבל נראה שעם הזמן הוא הבין שהישארותו בתפקיד היא חשובה מאוד, זאת משום שהוא קצת אוטסיידר בוותיקן מול כל האחרים שם. הוא מביא איתו קבוצה של אנשים מארגנטינה ונותן להם תפקידים בוותיקן, ופשוט יש תחושה שהוא מבין את תפקידו כאנטי-תזה למה שקורה, וכנראה מחליט להישאר”.
איך בוחרים אפיפיור?
הפטירה של האפיפיור פרנציסקוס תוביל לתהליך הקונקלאווה (“האסיפה” בלטינית), הבחירה של האפיפיור הבא. בר-אשר סיגל מסבירה את התהליך: “הקונקלאווה של הכנסייה הקתולית זה משהו שמגיע בסביבות המאה ה-11, ולאט לאט מגבשים את הכללים להליך זה. בסוף זה מתגבש לכדי זה שכל הקרדינלים הצעירים, כלומר מתחת לגיל 80, יכולים לבחור”.
“הם לא יכולים לצאת מהחדר מהרגע שהם נכנסים לשם. עד כדי כך שהייתה צריכה החלטה מיוחדת של אפיפיור יוחנן פאולוס, שמרשה להם ללכת לישון במלון של הוותיקן, כי עד אז אסור היה להם ללכת לישון עד שהם לא היו מחליטים”, מוסיפה בר-אשר סיגל.
“הקרדינלים יושבים שם ובוחרים בהצבעות חשאיות. יש סבבי הצבעות כאלה על פתקים, עם דיונים ארוכים, שבמסגרתם אנשים אף משנים את דעתם”, מתארת בר-אשר סיגל, ומוסיפה: “אם אין החלטה, הפתקים נצבעים בצבע הגורם לכך שהעשן שנובע משריפתם (היוצא מארובת הקפלה) יהיה שחור, ואם יש החלטה, אז הצבע יוצא לבן, שהוא המקור לביטוי הנודע ‘עד שייצא עשן לבן'”.
האפיפיור שהחזיר את הכנסייה לאנשים הפשוטים
מעבר למורשתו של פרנציסקוס, פרופ’ בר-אשר סיגל מסכמת את הראיון במשמעות העובדה שמוסד האפיפיור קיים: “למרות שאנחנו חיים בעולם מאוד ציני, עדיין יש לדת המון מקום בתקוות של האנשים, בהחלטות המוסריות שלהם, ובדרך שבה הם מסתכלים על העולם וקוראים אותו. האפיפיור הזה הוא ממש הוכחה לכך”.
