בעוד מערכת החינוך בישראל נערכת לפתיחת שנה נוספת בצל חוסר ודאות ביטחונית ושיבושים אפשריים בשגרה, מחקר חדש מאוניברסיטת בר-אילן מציף ממצאים מדאיגים במיוחד.
המחקר מגלה כי חוסר יציבות בגני הילדים, תופעה שהפכה לחלק כמעט קבוע במציאות של הורים רבים לגיל הרך אם בשל כשלים בתכנון כח האדם שמביא לסגירה תכופה של גני ילדים לפרקים, או בגלל מצבי החירום שפקדו את ישראל בשנים האחרונות, אינו רק עניין טכני או לוגיסטי. הוא עלול להפוך למוקד של מצוקה רגשית עמוקה אצל ילדים קטנים, ולהותיר חותם פסיכולוגי משמעותי שמתגלגל הלאה גם למערכת היחסים שלהם עם ההורים.
המחקר נערך על ידי ד”ר ענת מועד והדוקטורנטית אילה ראזר, שתיהן מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן, ונחשב לאחד המקיפים ביותר שנעשו עד כה בתחום הזה. הוא עקב אחרי למעלה מאלף משפחות בישראל לאורך שלוש שנים, מאז תחילת מגפת הקורונה, ובחן לעומק את ההשפעות של חוסר היציבות במסגרות החינוכיות לגיל הרך.
הממצאים מצביעים בבירור על תהליך פסיכולוגי מדורג ומדאיג: ככל שילדים נחשפו ליותר שינויים וסגירות במסגרות החינוכיות, בין אם בסגירות פתאומיות, החלפת צוותים, שינויים במספר הילדים או שינויי שגרה – כך הם נטו יותר לפתח תגובות לחץ קשות. הילדים הללו סבלו יותר מחרדות, קשיי שינה, פחדים מוגברים ותסמינים רגשיים נוספים.
בהמשך, אותם ילדים גם נטו לפתח בעיות רגשיות מתמשכות כמו חרדה, דיכאון ותחושות בדידות. ולבסוף, כל אלה השפיעו גם על הקשר שלהם עם הוריהם; פחות קרבה, יותר עימותים וירידה בתחושת החום בבית.
“הממצאים שלנו מצביעים באופן חד משמעי על כך שחוסר יציבות במסגרות החינוכיות בגיל הרך הוא לא תופעה שולית”, אומרת ד”ר מועד, “ילדים קטנים זקוקים לסביבה צפויה ובטוחה כדי לפתח תחושת ביטחון בסיסית בעולם, וכשהמסגרות החינוכיות מתנהלות באופן לא יציב, הם חווים תחושות של חוסר שליטה שמערערות את עולמם הרגשי”.
היא מדגישה: “בישראל השגרה במסגרות החינוכיות נקטעת גם כך לא פעם בשל סבבים ביטחוניים והנחיות חירום. אנחנו אולי התרגלנו לזה, אבל הילדים לא. הם חווים כל שינוי כזה באופן עוצמתי מאוד, גם אם כלפי חוץ הם נראים אדישים או מתפקדים”.
המחקר מדגיש שההשפעות לא נעלמות מעצמן. ילדים שחוו חוסר יציבות במסגרות המשיכו להראות תסמינים רגשיים גם שנתיים ושלוש שנים לאחר מכן, הרבה אחרי שהמערכת שבה לתפקוד שגרתי. “ההשלכות של חוסר היציבות במסגרות חינוכיות עלולות ללוות את הילד לאורך זמן, גם בלי קשר לסיבת השיבוש” מדגישות החוקרות.
דווקא לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה, החוקרות מזהירות כי הסכנה מוחשית מאוד. לטענתן, “אם מערכת החינוך לא תתכונן מראש למצבי חירום, ואם לא יושם דגש על תמיכה רגשית בילדים גם אחרי חזרה לשגרה, אנחנו עלולים לראות שוב את אותן השפעות פסיכולוגיות חוזרות ואף מתעצמות”.
הן ממליצות להורים להיות עירניים במיוחד לשינויים התנהגותיים אצל הילדים בתקופה הקרובה, גם אם נראה שהילד “חזר לעצמו” ולהתייעץ עם אנשי מקצוע במקרה הצורך. בנוסף, הן קוראות למקבלי ההחלטות להפעיל תוכניות סדורות להמשכיות חינוכית במצבי חירום, להכין את צוותי הגנים לאיתור מצוקות רגשיות אצל ילדים ולבנות תוכניות חזרה הדרגתיות לשגרה, במקביל להתמודדות עם הדרישות הלימודיות.
ד”ר מועד מוסיפה: “אנחנו צריכים להפסיק להתייחס לחוסר יציבות חינוכית כאל משהו טבעי או בלתי נמנע. אם נמשיך להתעלם, נשלם על כך גם בחיי הבית וגם ברווחה הנפשית של דור שלם”.
