אחרי שבישיבתו הקודמת הפחית הבנק המרכזי של הודו (RBI) את הריבית בחצי אחוז, בשבוע שעבר הוא בחר לא להמשיך בהורדות ולהותיר את הריבית ללא שינוי על 5.5 אחוזים. הסיבה להחלטה, שהתקבלה פה אחד, היא לא בגלל האינפלציה שנמצאת כעת ברמתה הנמוכה ביותר מזה שש שנים ובתחתית טווח היעד של הבנק, אלא מחשש מבוסס מהשפעת המכסים שהטיל נשיא ארה”ב דונלד טראמפ על הצמיחה העתידית.
כזכור, החל מ־1 באוגוסט הטילה ארצות הברית מכסי יבוא של 25% על סחורות הודיות – שיעור גבוה מהצפוי והחמור ביותר בדרום אסיה. ממשל טראמפ נימק את המהלך ברכישות ההודיות המתמשכות של אנרגיה ונשק מרוסיה, וכן בחסמי יבוא שמציבה הודו. בנוסף, הוטלו סנקציות על שש חברות פטרוכימיה הודיות בשל מסחר עם איראן.
ואם זה לא מספיק, ביום רביעי האחרון – היום בו התקבלה החלטת הריבית בהודו – טראמפ הטיל מכס נוסף של 25% על הודו, כלומר מכס של 50% בסך הכולל שייכנס לתוקף ב-27 באוגוסט. “אני מוצא שממשלת הודו מייבאת כעת נפט מהפדרציה הרוסית במישרין או בעקיפין”, כתב טראמפ בצו הנשיאותי, ובראיון אחר הסביר את המהלך בכך שהודו ממשיכים לקנות נפט רוסי ובכך הם “מתדלקים את מכונת המלחמה”.
לצורך השוואה, שכנותיה של הודו “נהנות” ממכסים של פחות מחצי מכך: פקיסטן נהנית ממכסים של 19%, וייטנאם ובנגלדש 20%, ואינדונזיה 19% גם היא. לפי מגדלין טאו, אנליסטית אג”ח אסיה ביוליוס בר, “ארצות הברית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הודו, עם היקף סחר דו־צדדי של כ־129.2 מיליארד דולר בשנת 2024.
מנגד, הודו אינה בין עשר שותפות הסחר הגדולות ביותר של ארצות הברית, אך היא מחזיקה בעודף מסחרי של כ־46 מיליארד דולר, מה שמקנה לארצות הברית יתרון מסוים במו״מ”. היא מציינת גם כי שיעור המכס הגבוה צפוי לפגוע בכושר התחרות של הייצוא ההודי, במיוחד בענפים כגון תכשיטים, תרופות, טקסטיל, אלקטרוניקה וזיקוק נפט.
“הפגיעה בצמיחת התמ”ג צפויה להיות מוגבלת יחסית, בשל תלותה הגבוהה של הודו בביקוש פנימי, אך כלכלנים מעריכים קיטון של 15–40 נקודות בסיס בקצב הצמיחה. שוק המניות ההודי הגיב בירידות חדות לאחר ההודעה על המכסים, ותשואות האג”ח הממשלתיות זינקו לפני שהתייצבו”. ראש הממשלה נרנדרה מודי קרא בתגובה לעידוד הייצור המקומי והגברת הצריכה הפנימית.
לכן, למרות האינפלציה הנמוכה, ה־RBI בחר שלא למהר בהפחתת ריבית נוספת – בוודאי על רקע היחלשות הרופי, שהפך למטבע החלש ביותר באסיה מתחילת השנה, וחשש מעלויות יבוא גבוהות. כפי שמסכמת טאו, “הבנק המרכזי מהלך בין הצורך לתמוך בצמיחה לבין הסיכון ליציבות המטבע – ויעדיף להמתין לפני נקיטת צעדים נוספים”.
