בתחילת שבוע שעבר פרסמה הלמ”ס את נתוני הצמיחה לרבעון השני, מהם עלה כי התמ”ג העסקי התכווץ ב־1.6% – ירידה שנתית בשיעור של 6.2%. כמה ימים לאחר מכן, בהודעת הריבית שפרסם בנק ישראל, צוין כי בניכוי השפעות המלחמה עם איראן הצמיחה הייתה אמנם חיובית, אך נמוכה מהפוטנציאל ארוך הטווח של המשק. אלא שלא כל הכלכלנים מסכימים עם ההערכה הזו.
אחד מהם הוא אלכס זבז’ינסקי, הכלכלן הראשי בבית ההשקעות מיטב, שסבור כי גם ללא השפעת המלחמה המשק הישראלי היה ככל הנראה בקיפאון ואף בהתכווצות. לדבריו, ההשוואה למשברים קודמים מעלה כי הפגיעה הכלכלית הנוכחית הייתה מתונה בהרבה, כך שהירידה החדה בתמ”ג אינה יכולה להיות מוסברת רק במלחמה.
זבז’ינסקי מזכיר כי ברבעון הראשון של 2020, שבו הוטל סגר מלא למשך 12 ימים – בדיוק כמו משך המלחמה מול איראן – ירד התמ”ג העסקי ב־1.8%. ירידה שהיא אמנם חדה יותר מזו שנרשמה כעת, אבל שלא רק שהתחושה שליוותה אותה הייתה קשה בהרבה, אלא גם הנתונים: באפריל 2020 דיווחו 43% מהעסקים על ירידה של יותר מ־50% בפדיון, לעומת 24% בלבד במלחמה האחרונה. בנוסף, 40% מהעובדים לא עבדו כלל (24% מהם בחל”ת), מציאות שלא התקרבה למצב ביוני 2025.
השוואה נוספת אפשרית לתחילת המלחמה בעזה ברבעון הרביעי של 2023. אז ירד התמ”ג העסקי ב־9.6%, ירידה שמשקפת פגיעה של כ־1.2% לכל 12 ימי לחימה – פחות מאשר במלחמה מול איראן. גם הסקרים תיארו אז תמונה חמורה יותר: 52% מהעסקים דיווחו על ירידה של יותר מ־50% בפדיון, ורק 24% מהעסקים ציינו שיותר מ־80% מהעובדים ממשיכים לעבוד – לעומת 34% כעת.
מכאן, אומר זבז’ינסקי, המסקנה המתבקשת היא שהמשק היה בקיפאון או אף בהתכווצות כבר לפני פרוץ המלחמה. לכך מצטרפים אינדיקטורים נוספים: ירידה במדד המשולב של בנק ישראל בחודשים אפריל ומאי, והיחלשות ניכרת בסקר מגמות בעסקים של הלמ”ס עוד לפני מבצע “עם כלביא”.
המשמעות היא שתחזיות הצמיחה הרשמיות לשנת 2025 – 3.3% בבנק ישראל ו־3.1% במשרד האוצר – אינן ריאליות. לפי זבז’ינסקי, בהנחות סבירות הצמיחה תעמוד השנה על 2%–2.5% בלבד. “אם גם ללא המלחמה באיראן המשק לא צמח או אף התכווץ ברבעון השני”, הוא אומר, “קובעי המדיניות צריכים להסיק מסקנות לגבי המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית”.
