“אחרי זמן ארוך מאוד שלא היינו בבית, שנותקנו מהבית, מבחינתנו חגיגת שבועות וקיום טקס הביכורים בקיבוץ הם אירוע מאוד מרגש“, אמר שמואל גרדי, דובר צוות חירום וחוסן יישובי של קיבוץ דן שבאצבע הגליל, ואחד ממנחי טקס הביכורים שיתקיים בקיבוץ בערב החג.
טקסי הביכורים המאפיינים את הקיבוצים בשבועות לא התקיימו בשנה שעברה בקיבוצי הצפון שפונו. בשבוע הבא רובם יחדשו את המסורת. לדברי אסף לגנלבן, ראש המועצה האזורית גליל עליון, “חג הביכורים בכל שנה הוא שיא של עשייה קיבוצית וחקלאית, והשנה הוא יהיה מרגש במיוחד בקיבוצים שפונו וחזרו, וגם בקיבוצים שלא פונו ותושביהם עמדו בקו האש לאורך כל המלחמה”.
ריקוד של כיתת הכוננות
קיבוץ דן פונה מתושביו ב-20 באוקטובר 2023. בהתחלה היו חברי הקיבוץ מרוכזים בחיפה, אחר כך התפזרו ברחבי הארץ. “ואלה שנשארו כאן ולא התפנו, חטפו הפגזות, כטב”מים וכל מה שאפשר”, תיאר גרדי. כיום, לדבריו, כ-80% מחברי הקיבוץ כבר חזרו. אחרים ממתינים שילדיהם יסיימו את שנת הלימודים בבתי הספר במקומות שאליהם פונו.
מאז היווסדו, בשנת 1939, מתקיימת בקיבוץ דן מסורת טקסי ביכורים. “בשבועות בשנה שעברה, כשעוד היינו מפונים, חברי הקיבוץ התכנסו בקיבוץ הזורע שאירח אותנו בצורה מאוד יפה”, שחזר גרדי. “בזורע חגגנו באופן מאוד מצומצם, בקטנה, בלי הטקס המסורתי של דן”.
עכשיו סוף-סוף חוזרים לשגרה.
“השנה אנחנו חוגגים במלוא הדרנו, מה שנקרא. עורכים את כל הטקס, שבו החקלאים ואנשי התעשייה עולים ומעלים את הביכורים לבמה. יש גם קטעי קישור, קטעי סולו של שירה וריקוד. אחד הריקודים שהתפתח בשנים האחרונות הוא ריקוד אמהות ותינוקות. מרכיב כמעט קבוע בטקס הוא ביכורי הילדים – מציגים את כל התינוקות שנולדו באותה שנה, וקוראים את שמותיהם. לאחר מכן כל הקיבוץ מתאסף על הדשא ליד חדר האוכל ומוגשת ארוחת שבועות שמבוססת על מאכלים שכל משפחה מכינה ומביאה”.
בטקס, שאליו מוזמנים גם אורחים רבים, צפויים להשתתף בין 500 לאלף איש. “לא יהיה אירוע ציבורי בדן שלא יתחיל ויסתיים בציון העובדה שהמלחמה לא נגמרה ושיש עדיין חטופים בעזה”, גרדי הבהיר. “מבחינתנו, עד שזה לא קורה, המעגל לא נסגר”.
גם בקיבוץ דפנה שבעמק החולה, שאף הוא פונה בתחילת המלחמה, מתרגשים לקראת הטקס. “זו מסורת של המון שנים”, אמרה דניאלה בורר, חברת הקיבוץ שמפיקה את הטקס עם בני משפחתה ועם רכז התרבות של הקיבוץ, איציק (פיצ’קו) קונפינו. בשנה שעברה, היא סיפרה, חלק מהקהילה חבר לטקס שערך אחד הקיבוצים שאירח אותם בפינוי. ואילו עכשיו, “אנחנו חוזרים בשמחה וחוגגים את שבועות בבית. כל הטקס הוא בסימן החזרה של חברי הקיבוץ הביתה ובתפילה שכולם-כולם יחזרו הביתה בשלום וכמה שיותר מהר”.
בורר העריכה שכמה מאות אנשים יגיעו לאירוע. “הטקס נפתח בילדי הגן שעולים עם השיבולים, סימן לחזרה שלנו לקיבוץ”, היא מתארת. “אחר כך מעלים לבמה את כל התינוקות שנולדו מיוני 2023 ולא עלו לטקס שלא התקיים בשנה שעברה בגלל המלחמה. צפוי להיות גם ריקוד של חברי כיתת הכוננות ויהיה גם ריקוד של ילדי בית הספר היסודי והנעורים שהכינו כתובת אש ‘דפנאים בדפנה’.
“תהיה תזמורת שמורכבת כולה מחברי קבוצת דפנה. אנחנו מסיימים בתהלוכת ענפים ומצדיעים לכל הענפים שנשארו כאן בזמן המלחמה: הרפת, הנוי, גידולי השדה וכיתת הכוננות. כולם יחד שמרו על הבית ועל התוצרת הדפנאית. כל הטקס הוא בסימן תקווה והתחדשות. לאור החזרה שלנו הביתה, החג הזה מרגש במיוחד. העובדה שחוגגים את שבועות בדפנה ממש לא מובנת לנו מאליה”.
וכמובן, גם בדפנה לא שוכחים את החטופים: “אנחנו רוצים שהכלים החקלאיים יעלו עם דגלים צהובים, וגם תהיה אמירה חד-משמעית שאנחנו מזדהים ומחכים שכולם יהיו בבית. כמו כן, חשוב לנו להזכיר את עומר ויינשטיין ז”ל, חבר קיבוץ דפנה, שנהרג מפגיעה ישירה במטע המשפחתי במטולה”.
ותודה לאדמה, שחיכתה
קיבוץ יפתח, שנוסד ב-1948 בקרבת גבול לבנון על ידי חיילים משוחררים מחטיבת יפתח של הפלמ”ח, קיים מדי שנה, עד 2023, את טקס חג השבועות המסורתי. בשנה שעברה, עם פינוי התושבים לאזור הכנרת ולמקומות נוספים ברחבי הארץ, לא קיימה הקהילה, לראשונה בתולדותיה, את טקס השבועות. לכן לטקס שיתקיים השנה ביפתח יש משמעות מיוחדת בעיני החברים.
“החזרה לחגים בקיבוץ יפתח זו התרגשות מאוד-מאוד גדולה ותחושה של ניצחון על פני הרוע, הרשע, המוות ומה שהיה יכול לקרות אצלנו”, אמרה בגילוי לב גוני עינב, מנהלת משרד המזכירות בקיבוץ יפתח, ומי שאחראית השנה על ארגון הטקס.
“אנחנו נחגוג את החג בבריכה ונעשה הפנינג של פתיחתה המחודשת. זה משמח מאוד, וזה חלק מהחוסן האישי, המשפחתי, הקיבוצי והקהילתי שלנו. חשוב לי להגיד שאנחנו, קהילת יפתח, מציינים את החיים – ולא שוכחים את החטופים אפילו לשנייה. אבל עלינו לקרקע בחזרה, וציון החג הזה מוכיח את החוזק שלנו”.
מה צפוי השנה בטקס?
“נתחיל בטקס שכולל שירים, ריקודים וקטעי קריאה. גולת הכותרת היא ‘שיר התינוקות’, טקס שבו כל התינוקות שנולדו בשנה האחרונה עולים לבמה, ומה שמיוחד השנה הוא שגם התינוקות שנולדו בשנה שעברה יעלו לבמה. בכל שנה אנחנו בוחרים נושא שקשור לחג ויוצרים את התכנים בהתאם לו. השנה, בגלל חניכת הבריכה מחדש, בחרנו לחגוג את שבועות כחג המים, אז נציין איך נבנתה הבריכה ב-1950 ועל ידי מי. אחרי הטקס תהיה ארוחת ערב קהילתית, כשכל אחד מביא אוכל מהבית כדי לאפשר את היחד, את השמחה המשותפת”.
גם קיבוץ יראון, שנוסד ב-1949, לא קיים בשנה שעברה, לראשונה בתולדותיו, את טקס שבועות בגלל פינוי רוב חבריו. בטקס שחוזר השנה, חברי הקיבוץ אינם מתכוונים לבצע שינויים.
“הטקס יישאר באותו קונספט שאנחנו רגילים לעשות אותו כי אנחנו כן רוצים לשמור על המסורת. זה, בעצם, מה שמחזיר את האנשים בכל פעם אל הטקסים ואל המסיבות שיש בקיבוץ”, הסבירה עינת מזור, רכזת התרבות ביראון, שאחראית על ארגון האירוע. “בטקס השנה יש המון הודיה לאדמה שחיכתה לנו למרות כל מה שהיא עברה. החקלאות נותנת את התנובה שלה והכל מתנהל כרגיל – על אף מה שעברנו בשנה וחצי האלה”.
איך נראה הטקס שלכם?
“יש תהלוכה מאוד גדולה עם כלים גדולים שמייצגים את ענפי הקיבוץ. כל ענף מציג את התוצרת שלו על טרקטור או ריקשה, שעוברים בין כל האנשים. בסוף התהלוכה אנחנו מתרכזים במתחם הדשא הגדול ליד הבמה ושם מקיימים את הטקס. יש בו קטעי קריאה, שירים וריקוד התינוקות השנתי, שיכלול הפעם גם את תינוקות השנה שעברה.
“בסוף הטקס אנחנו עושים הרקדה גדולה וארוחת ערב חגיגית, ומאוד מתגאים בעשייה ובתוצרת החקלאית שלנו. הטקס השנה הוא בסימן של שמחה, תקווה ואופטימיות, עם הרבה מחשבות על העתיד ועל הרצון לשקם את יראון ואת הצפון, כדי שיהיו בית אמיתי לנו ולכל האנשים שירצו להגיע לבקר אצלנו”.
