יש אנשים שמותירים אחריהם חלל בלכתם ויש שמותירים אחריהם מורשת. פרופסור סטנלי פישר שהלך לעולמו בשבוע שעבר, השאיר אחריו את שניהם. זכיתי לפגוש אותו פעם אחת חטופה בתקופת כהונתו כנגיד, והרושם שהותיר בי היה בלתי נשכח. היה בו שילוב נדיר של ענווה אישית עם ביטחון אינטלקטואלי מוחלט.
אך מה הביא לכך שפטירתו בגיל 81 מעוררת עניין רב בציבור על־אף שכבר חלפו שנים רבות מאז עזב את תפקידו הבכיר בכלכלה הישראלית? התשובה, תאמינו או לא, קשורה באופן ישיר ליציבות החשבון בבנק של כולנו. כלומר, בבנק ישראל.
כדי להבין את גודל תרומתו למשק הישראלי עלינו לחזור אחורה בזמן. לא רחוק מדי, קצת פחות מעשרים שנה, לשנת 2008. זוכרים את השנה ההיא שהעולם יעדיף לשכוח? השנה בה עלה העולם הפיננסי בלהבות. בנקים ענקיים דוגמת ‘ליהמן ברדרס’ קרסו, כלכלות מערביות צללו למיתון עמוק, והתחושה הכללית הייתה שהנה, הגענו לסוף העולם. זה מה שקרה בכלכלה העולמית באותה שנת משבר נוראית.
אך מה קרה בישראל?
ובכן, בישראל היה לנו את סטנלי פישר. הוא נתפס אז, ובצדק, כ”מבוגר האחראי”. אבל זה היה הרבה יותר מזה. פישר התנהל כמו קברניט ותיק שכבר ראה כל סערה אפשרית. עם ניסיון כלכלי רב הן בתפקידו כסגן מנהל קרן המטבע הבינלאומית והן בתפקידו כסגן נשיא הבנק העולמי, הבין הפרופ’ שעמד אז בראש בנק ישראל את הדינמיקה של משברים פיננסיים מבפנים.
אז מה הוא עשה?
בדיוק את מה שצריך היה לעשות, ובנחישות שהפכה לסמל המסחרי שלו. בזמן שכולם מסביב צעקו “אש!” ולא בדיוק ידעו מה לעשות, פישר ניגש לברז הכיבוי. הוא הוריד את הריבית בחדות כדי להזרים חמצן לשווקים, אבל הצעד הגאוני ביותר אותו נקט היה ההתערבות בשוק המט”ח. תבינו, השקל התחזק אז בצורה מסוכנת ואיים לחסל את היצואנים שלנו. פישר קיבל החלטה כמעט חסרת תקדים באותם ימים:
בנק ישראל החל לרכוש דולרים במאות מיליוני שקלים כדי “להחליש” את השקל באופן יזום. רבים הרימו גבה, אבל המהלך הזה, יחד עם פיקוח הדוק על הבנקים הישראליים, השאירו את הספינה הישראלית יציבה במים הסוערים שטלטלו את כלכלות העולם. גם אדוות המשבר שבאו לידי ביטוי בכמה גלי פיטורין מפחידים, לא הצליחו לטלטל את המשק הישראלי שנותר חזק ואיתן ופיתח חסינות מדהימה שבאה לידי ביטוי גם בקורונה וגם במלחמה הנוכחית.
פישר היה מנהיג אמיתי שלא רק מכבה שריפות, אלא אף דואג לבנות מערכת התרעה טובה יותר לפעם הבאה. עוד לפני המשבר שזעזע את העולם ורישומו ניכר עד היום, החל פישר לבנות את “כרית הביטחון” של ישראל – יתרות מטבע החוץ. הוא הגדיל אותן בעשרות מיליארדי דולרים, לא כדי ש”ישכבו” בקופה, אלא כדי שישמשו כלים להתמודדות עם זעזועים עתידיים. וזעזועים אכן הגיעו, לא רק מהעולם, אלא גם מבפנים – עם תגליות הגז.
כאן ראינו שוב את החשיבה ארוכת הטווח שלו. פישר היה מהראשונים להתריע מפני “המחלה ההולנדית”, תופעה בה כסף קל ממשאבי טבע מחזק את המטבע והורג את שאר התעשייה. הוא דחף במרץ להקמת קרן העושר, כדי להבטיח שהכסף מהגז ישרת גם את הדורות הבאים ולא יהפוך קללה עבורם. קרן העושר אינה מיועדת לתקציב השוטף ומכאן ברכתה לעתידה של המדינה.
האם היה מושלם? כמובן שלא. הריבית הנמוכה שהנהיג כדי להציל את המשק תרמה – כפי שהודה בעצמו – לעליית מחירי הדיור שכולנו מרגישים עד היום. זו הייתה דוגמה קלאסית ל”שמיכה קצרה”, מושכים בצד אחד כדי לכסות את הראש, והרגליים נשארות בחוץ. אך גם מבקריו יודו שהאלטרנטיבה, קריסה כלכלית, הייתה גרועה לאין שיעור.
גולת הכותרת של מורשתו היא אולי המהלך הכי פחות נוצץ שרשום על שמו: חוק בנק ישראל החדש. תחשבו על זה רגע. פישר, בשיא כוחו והשפעתו, ויתר מרצון על חלק מסמכויותיו האישיות והעביר את החלטת הריבית לגוף קולקטיבי – הוועדה המוניטארית. זהו מעשה של מנהיג שיותר משדאג לעצמו, דאג ליציבות המוסד בראשו עמד. הוא בנה מערכת חזקה יותר, שקופה יותר, ועצמאית יותר.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים בחדשות על “החלטת הריבית של בנק ישראל” או על “יתרות המט”ח”, תזכרו את האיש שהניח את היסודות למערכת הפיננסית המודרנית שלנו. המורשת של סטנלי פישר היא לא רק מספרים במאזנים של המדינה, היא ההבנה העמוקה שכלכלה יציבה דורשת חשיבה ארוכת טווח, אומץ לקבל החלטות לא פופולאריות, ולפעמים, מבוגר אחראי אחד שיחזיק חזק את ההגה כשהסערה משתוללת. יהי זכרו ברוך.
דניאל שבקס הוא מנכ”ל ’הירשוביץ פיננסים’. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ השקעות, המלצה או חוות דעת באשר לכדאיות השקעה במוצרים פיננסיים מכל מין וסוג שהם.
