לא מבין את אנקות האושר על שובו של דניאל הגרי לדוברות צה”ל, מה גם שמדובר בתפקיד שהוא לא מול המצלמה. הגרי, לטעמי, היה צנון בדיוק כמו הדובר הנוכחי אפי דפרין – זה היה בובה, וזה בובה. זה דקלם וזה מדקלם. אומרים שהגרי היה אנושי יותר, מרגיע יותר – לא רואה את ההבדל. לא מבין בכלל למה מצפים מדובר צה”ל שירגיע. אם כבר, ההיגיון אומר שתפקיד דובר הממשלה (יש כזה?) שמנהלת את העניינים הוא לצאת לציבור ולהסביר את מה שצריך להסביר. מי שעדיין מפחד שייקח ואבן.
בעצם, כשחושבים על זה, התפקיד של דובר הוא לעטוף במילים יפות את המציאות. ולכן דובר צה”ל בטח לא יספר לכם, למשל, אם הרמטכ”ל יתעלף מפחד בזמן ישיבה. מקסימום הוא יאמר שהמפקד סבל מאלרגיה קלה, שנפוצה בתקופה הזו של השנה, אבל כבר התאושש וממשיך לנהל את המתקפה. אז אצל אלה אתם מחפשים נחמה? מה זה משנה אם הגרי או דפרין מוכרים לכם את הבלוף העטוף בצמר גפן מתוק.
מירי רגב הייתה דוברת צה”ל. בהכירכם את הגברת הנכבדה כיום, הייתם לוקחים אותה כמי שמתווכת מציאות אמת כלשהי בזמן מלחמה או בכל יום אחר בשבוע? הייתם קונים מהנוסעת המתמידה קורקינט משומש? חמור מכל – הייתם מקבלים אותה כמרגיעה הלאומית?
העלאת הדובר למעלת מרגיע לאומי היא אינה בעיה צבאית. היא תקלה בתפיסת הציבור המאמין שהגנרל שלפניו הוא איזו אינסטנציה בכירה שנמצאת עמוק בסוד העניינים, ואם הגנרל שומר על סבר פנים רגוע, אז בטוח שהעניינים מתנהלים כמו שצריך. התקלה הצבאית הקבועה במינוי דובר היא שצה”ל אינו ממנה לתפקיד איש תקשורת מיומן, אלא מתייחס לדוברות שלו כג’וב מילוי מקום של איש צבא בכיר עד שיתפנה התפקיד שאליו הוא מיועד.
הגרי היה מפקד שייטת 13 ומפקד יחידות לוחמות, במסלול לדרגת אלוף ופיקוד על חיל הים, וככל הנראה היה מגיע לשם, אלמלא תפס עצמאות והחל לשחרר הודעות שלא על פי הקו הרשמי. אז זרקו אותו מי שזרקו אותו מצה”ל, ועכשיו קראו לו מחדש, והוא, במקום להראות לזורקים אצבע משולשת, חוזר באצילות לאגף הדוברות. באמת שהגרי בחור טוב. רק שמי שחושב שמכיוון שהוא בחור טוב אנחנו מקבלים יותר מידע נקי, בהיר, קרוב ככל האפשר לאמת, שיהיה בריא. לעולם עלינו לזכור את הדוברת מירי רגב.
