נראה הגיוני שקנצלר גרמניה פרידריך מרץ יכריז, בהצהרת הממשלה הראשונה שלו בפני הבונדסטאג ב-14 במאי, על כוונת ממשלתו להמשיך ולחזק את יכולות הצבא הגרמני כדי להפוך ל”צבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה”. גרמניה היא המדינה האירופית החזקה ביותר מבחינה כלכלית ואוכלוסייתה הגדולה מאפשרת לה להגיע אל היעד הזה, כך מדווח ב”א-שאראק”.
עם זאת, כל מי שעוקב אחר ההיסטוריה של הצבא הגרמני יודע כי יכולותיה הצבאיות של גרמניה בשמונים השנים האחרונות היו נמוכות מאלה של צרפת ובריטניה. שתיהן, בניגוד לגרמניה, מעצמות גרעיניות. זאת בשל סיבות היסטוריות הקשורות למעורבותה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה בין השנים 1939 ו-1945.
בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת) התייחסו לחימושה מחדש של גרמניה בתחילת שנות ה-50 בחשדנות ובחוסר אמון. ארצות הברית, בריטניה וצרפת הסכימו להצטרפותה של גרמניה לנאט”ו רק ב-1955 תחת הקנצלר קונרד אדנאואר, בהקשר של המלחמה הקרה והעימות עם ברית המועצות באותה תקופה, ובתנאי שיכולותיה החדשות של גרמניה יועמדו לרשות הברית המערבית.
שלושה עשורים לאחר מכן, גרמניה התמודדה עם הסתייגויות מחודשות מצד נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן וראש ממשלת בריטניה דאז, מרגרט תאצ’ר, כאשר חומת ברלין נפלה בסוף 1989 ונוצרה הזדמנות לאיחוד גרמניה. הסתייגויות אלו התבססו על חששות מ”גרמניה חזקה ומאוחדת” שתשלוט ביבשת אירופה.
עם זאת, תחת הסכמתם של נשיא ארה”ב לשעבר ג’ורג’ הרברט וו. בוש ונשיא ברית המועצות לשעבר מיכאיל גורבצ’וב, הוביל אותם להתגבר על הסתייגויותיהם. יתר על כן, קנצלר גרמניה דאז, הלמוט קוהל, שכונה לימים “קנצלר האיחוד”, עשה ויתורים כלכליים רבים בנוגע ליצירת האירו ולאחדות אירופה, מה שהאיץ את הסכמת כל הצדדים לאיחוד גרמניה, שהתרחש ב-1990.
כאשר הקנצלר החדש, מרץ, חבר באיחוד הנוצרים-דמוקרטי של אדנאואר וקוהל, הודיע לפני שלושה שבועות כי ישדרג את הצבא הגרמני מבחינת ציוד וכוח אדם כדי להפוך לצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה, הוא לא שכח להקדים כל הסתייגות בהתייחסו לשיתוף פעולה בתוך נאט”ו והאיחוד האירופי כדי שיוכל לתמוך באוקראינה ולהתמודד עם האיום הרוסי. הוא הדגיש כי המטרה היא להרתיע איומים העומדים בפני אירופה והמערב בכללותו, “לחזק את יכולות ההגנה שלנו כדי שלא נצטרך להגן על עצמנו בעתיד”. הוא הוסיף: “עוצמה מרתיעה תוקפנות, וחולשה מפתה את האויב”.
שבוע לאחר הצהרת הממשלה ההיא, ובאותו הקשר, חנך מרץ ב-22 במאי, יחד עם שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס, את הבריגדה הגרמנית ה-45 בליטא.
זוהי הפעם הראשונה שיחידות גרמניות בסדר גודל כזה נפרסו באופן קבוע מחוץ לגבולות גרמניה. חטיבה זו, שתמנה כ-5,000 חיילים עד 2027, תפעל במסגרת נאט”ו. משימתה היא להגן על האגף המזרחי של הברית, הגובל ברוסיה, ובמיוחד בשלוש המדינות הבלטיות לטביה, אסטוניה וליטא.
מאמציה של גרמניה עולים בקנה אחד עם מאמציהן של מדינות אירופאיות אחרות לחזק את יכולותיהן הצבאיות, כמו בריטניה, שראש ממשלתה קיר סטארמר הודיע על תוכניות לבנות 12 צוללות גרעיניות בשנים הקרובות, גם כן כאמצעי מרתיע. השבעתה האחרונה של החטיבה ה-45 הגרמנית בליטא שלחה מסר לרוסיה ולבת בריתה המערבית העיקרית בוושינגטון, וסימנה לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ כי ממשלת מרץ מוכנה לקחת על עצמה אחריות רבה יותר על הגנת נאט”ו.
מסר זה קיבל חיזוק בהצהרתו של שר החוץ הגרמני החדש, יוהאן ודפול, ב-15 במאי, בשולי פגישת שרי החוץ של נאט”ו בטורקיה, כי ארצו תומכת בדרישותיו של נשיא ארה”ב טראמפ ותתמוך בהעלאת התרומות הצבאיות של המדינות החברות ל-5% מהתוצר המקומי הגולמי שלהן.
אם ודבול יחזור לתקן את החוק, ההוצאות הצבאיות עלולות להגיע ל-3.5%, בעוד שהמדינות החברות חייבות להשקיע 1.5% נוספים מהתוצר המקומי הגולמי שלהן באספקת התשתיות הדרושות לצבא לתנועותיו ולביצוע משימותיו במקרה של מלחמה. נתון זה נותר שנוי במחלוקת בתוך הקואליציה השלטת בברלין, עד להחלטת נאט”ו בפסגתה בהאג בסוף יוני. הוצאות הצבא הגרמניות השנה עומדות על למעלה מ-70 מיליארד יורו, ויגיעו לכמעט 200 מיליארד יורו אם נתח זה היה מוגדל ל-5% – נתון שבוודאי יעורר מחלוקת בתוך גרמניה.
בעבר, הצבא הגרמני התמקד בהשתתפות במשימות שמירת שלום בינלאומיות בחסות האו”ם ונמנע, למשל, ממעורבות ישירה בסכסוכים צבאיים בינלאומיים כמו הפלישה לעיראק ב-2003 וההתקפות על לוב ב-2011, כאשר שר החוץ הגרמני דאז, גווידו ווסטרוולה, נמנע מהצבעת האו”ם לאישור ההתקפה על לוב.
יכולות ההגנה ויכולת ההרתעה של הצבא הגרמני ירדו עם השנים, כתוצאה מההכרה של ממשלות גרמניה האחרונות, ובמיוחד תחת הקנצלרית ההיסטורית אנגלה מרקל, שסוף המלחמה הקרה פירושו היעלמות האויבים ושלום כמעט קבוע ביבשת אירופה. בהתאם לחזון זה, שירות צבאי חובה בוטל בגרמניה בשנת 2011. עם זאת, השינויים של היום, ובראשם המלחמה באוקראינה , החזירו את הגרמנים למעגל החימוש מחדש. לאחר שמפקח הצבא הגרמני, אלפונס מאס, תיאר את צבאו כ”ריק יחסית” ערב המלחמה באוקראינה בשנת 2022, כיום הוא שואף להפוך לכוח תוקף בעתיד.
שלושה ימים בלבד לאחר שרוסיה פתחה במלחמתה באוקראינה בפברואר 2022, קנצלר גרמניה לשעבר אולף שולץ השתמש במונח “Zeitenwende”, מונח שהפך מקובל בינלאומית באותה תקופה כדי לבטא את האיום על ביטחון אירופה ועל גבולותיה המוכרים בינלאומיים מצד רוסיה. לאחר מכן אישר הבונדסטאג קרן מיוחדת בסך 100 מיליארד אירו לחיזוק היכולות הצבאיות של גרמניה. מרץ משלים כעת את גישתו של שולץ לחיזוק הצבא הגרמני, ומוסיף כי הוא יהיה “הצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה”.
בעוד שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין דחף את הגרמנים והאירופאים לתמוך באוקראינה ולחזק את יכולות ההגנה שלהם, גם לנשיא ארה”ב דונלד טראמפ היה יד בשינוי הזה. הוא קרא למדינות נאט”ו להגדיל את תקציבי ההגנה שלהן ל-5% מהתוצר המקומי הגולמי שלהן ואיים במשתמע להסיר את הכיסוי הביטחוני מאירופה. יש שהשוו זאת לצונאמי שהעיר את האירופאים, ובמיוחד את הגרמנים, לעובדה שהגנה עצמית אינה חופשית וכי עליהם לחפש ביטחון ועצמאות צבאית, לפחות ברמה האירופית, כדי לאפשר להם להגן על עצמם בעת הצורך.
לצבא הגרמני חסר ציוד מתקדם, ומחסני התחמושת שלו אינם מצוידים מספיק, במיוחד לאחר שסיפק לאוקראינה כמות גדולה של ציוד מתקדם, כולל כלי רכב משוריינים, משגרי טילים, מערכות הגנה אווירית וציוד אחר בשלוש השנים האחרונות. קרן מיוחדת של 100 מיליארד אירו של הצבא הגרמני שימשה לרכישת מטוסי קרב, רחפנים חמושים, מערכות טילים ותחמושת חדשה. עם זאת, אספקת יכולות צבאיות כאלה תארך שנים רבות, על פי נתוני ייצור מתעשיות הנשק הגרמניות, האירופיות והאמריקאיות.
במהלך פגישתו עם מזכ”ל נאט”ו, מארק רוטה, בבריסל, ציין קנצלר גרמניה, מרץ, כי על הברית לשאוף לתיאום טוב יותר בייצור נשק, במטרה להפחית כפילויות של מערכות דומות, לתקנן את דרישות התחמושת ולאגד הזמנות בכמויות גדולות. דבר זה יעודד את תעשיית הנשק להשקיע יותר על מנת למלא הזמנות מהר יותר ובקנה מידה גדול יותר.
לא רק שהקואליציה השלטת של גרמניה הוציאה מיליארדים מקרן הצבא שלה, היא גם העבירה רוב של שני שלישים בפרלמנט הגרמני כדי לעקוף את תקרת החוב החיצוני שנקבעה בחוקה הגרמנית. במסגרת זו, ממשלת גרמניה יכולה ללוות יותר כדי לממן את פרויקטי ההגנה והחימוש שלה, דבר התואם את אמרתו של מרץ, “אנחנו מוכנים לכל מה שיידרש!”, אותה ביטא תמיד באנגלית כ-“Whatever it takes”.
בצבא הגרמני משרתים כיום כ-180,000 חיילים, ומומחים צבאיים אומרים כי גרמניה חייבת להגדיל מספר זה ב-100,000 נוספים בשנתיים הקרובות כדי למלא את התחייבויותיה לנאט”ו. בפסגה הקרובה בהאג, הברית צפויה לבקש מגרמניה להקצות לפחות שבע חטיבות נוספות לתמיכה בפעולות נאט”ו, בנוסף לנטילת אחריות גדולה יותר על ההגנה האווירית.
תוכנית הממשלה החדשה קוראת לגיוס צעירים לשירות צבאי באמצעות תוכנית גיוס חובה מרצון, אם כי רבים בצבא מטילים ספק בהצלחת רעיון זה. סקרים קודמים הראו שרק כ-10% מהצעירים הגרמנים היו מוכנים לשרת בצבא ולהגן על ארצם.
לכן, הסכם הממשלה קבע כי שירות התנדבותי יהיה רק צעד ראשון. המפקח הכללי של הכוחות המזוינים הגרמניים, קרסטן ברויאר, אמר: “שירות צבאי חובה הוא הביטוח הנכון ליכולתו של הצבא הגרמני להתמודד עם איומים עתידיים”.
לפני ביטולו בשנת 2011, שירות חובה שימש כמקור הכנסה לצבא הגרמני, והגדיל את מספר חיילי המילואים. בין מגויסים פעילים לחיילי מילואים, המפקח הכללי מעריך שגרמניה תזדקק ל-460,000 חיילים. מספר משוער זה כולל מגויסים פעילים, בנוסף למאות אלפי חיילי מילואים שניתן לגייס במידת הצורך.
ברומטר הפוליטיקה של ZDF מראה כי שר ההגנה הגרמני בוריס פיסטוריוס הוא הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בגרמניה, בפער ניכר. פיסטוריוס מחזיק זה מכבר במקום הראשון בסקרים רצופים.
זוהי אינדיקציה לקבלה מצד אזרחים גרמנים את רעיונו להכין את הצבא הגרמני “מוכן למלחמה” אם היא תוטל עליהם, רעיון עליו הכריז שנה קודם לכן, כשכיהן גם כשר ההגנה בממשלה הקודמת. הצבא הגרמני מארגן תערוכות ומבקר בבתי ספר כדי ליידע צעירים על משימותיו ועל היתרונות שהוא מציע לחבריו.
התקשורת תרמה גם היא לקידום הרעיון של הצורך לחזק את היכולות הצבאיות כדי להגן על חירות המדינה ועל חירותם וביטחונם של אזרחיה. לפיכך, לא רעיונותיו של פיסטוריוס ולא של מרץ לצבא חזק יותר, וגם לא החלטות ההשקעה הצבאית העצומות, עוררו את זעמם של אזרחי גרמניה כפי שהיו עושים בוודאי לפני מספר שנים, במיוחד לפני מלחמת רוסיה באוקראינה. כאשר יצרנית הנשק הגרמנית ריינמטאל פתחה מפעל חדש בסקסוניה התחתונה בשנה שעברה, מאות מפגינים הגיעו במחאה, בעוד שבעבר המספר היה מגיע לעשרות אלפים.
