אתמול בעוונותיי צפיתי בתכנית “הזמר במסיכה”. תכנית בידור לא מזיקה, לא חשובה, משעשעת לפרקים (יש שם קומיקאי ממש שווה – אוראל צברי) את צדי צרפתי אני ממש מחבב מילדות אז בהיתי. האמת שזה לא היה פתוח במקרה. אחרי שקראתי על נפלאות אורנה ברביבאי כברוקולי המזמר – הסתקרנתי. למען הגילוי הנאות – הציעו לנו פעם להשתתף, לאורלי ולי – המשא ומתן היה קצר – אנחנו ביקשנו 300 אלף שקל הם הציעו עשרים אלף ושם זה נגמר. זה לא שאנחנו גרידים פשוט היה נראה לנו שזה מחיר סביר עבור כניסה לתחפושת מביכה באירוע לא חשוב מספיק.
אבל בואו נחזור לברביבאי הברוקולית. לא ראיתי את התכנית המלאה – רק קטעים ברשת וקראתי את הטור המבריק של גונטאז’ בעיתון הארץ. לא, לא הצלחתי להבין למה היא עשתה את זה ולמה היא חושבת שאי פעם מישהו יבחר בה לראשות עיריית ת”א אחרי הפיאסקו הזה. את אשת ציבור, אנחנו במלחמה ואת ברוקולי? וכנראה ככה אנחנו נראים בכללי אבל בואו נעבור בפרטי לטיל המיורט שהגיח באמצע.
אז אני ככה על הספה עושה מה שאני הכי אוהב לעשות – כלום – ופתאום מבזק חדשות קוטע את העטלף או את העוגיה או את אלוהים יודע מה. זהו, אני אומר לעצמי – הוא תקף באיראן. עד כאן הגיעו לו החרדים האלה – הוא הלך על איראן כדי להגיע לבחירות בלי אורניום מועשר. והנה מתחילים הדיווחים. אני מחבב את חלק מהכתבים הצבאיים אז בואו נקרא לכתב אור דבורי בן הלר דוד – כל הדיווחים היו כמעט זהים.
וככה אומר דבורי בן דוד לצופה שעל הספה: בכל אזור המרכז צריך להיכנס למקלטים כי שוגר טיל מתימן. אנחנו עוד לא יודעים מה מצבו. אני יודע, אמרתי לעצמי, עוד רגע יירטו אותו אבל המשכתי להקשיב בכל זאת פריצה בשידור חי באמצע צדי צרפתי. והוא ממשיך: מתחילים להגיע דיווחים אבל זה לא סופי. מה לא סופי? אני צועק למסך, אתה רוצה להטריף אותי? הרגע יצאתי ממשבר נפשי ארוך – מה לא סופי מה?
בערוץ המתחרה יותר יעילים. אני יכול לדווח לכם עכשיו שהטיל יורט מחוץ לגבולות ישראל אבל אתם מתבקשים להישאר בממ”דים עוד עשר דקות לפחות. בערוץ אחר מראים הופעה של משינה בירושלים, שם מבקשים מהקהל לא לזוז אבל להישאר 10 דקות! עם הידיים על הראש.
יש לי חבר שהיה פעם ביחידת הטילים נגד טילים של ישראל. זה לא באמת השם של היחידה אבל זה לא העניין. תגיד לי, אני שואל אותו (הוא בדיוק בכרתים באיזו טברנה) אם חלקים של טיל נופלים באמצע הלילה בבריכת הסולטן, זה עוזר לשים את הידיים על הראש ל-10 דקות? הוא ניתק וחזר לטריפונס המקומי. אחר כך שלח לי הודעה לא להתקשר אליו אף פעם יותר. חרא של חבר.
אני חוזר לטלוויזיה, אנחנו בערך חמש דקות מאז שמקורות בכירים בצה”ל אישרו שהטיל יורט והשידור נמשך. אז מה בעצם אנחנו יודעים לספר על הטיל ועל הירוט הזה? שואל השדר באולפן כשהוא מלא בסקרנות כחתול מול שמנת. ובכן, עונה אור דבורי בן הלר דוד, הוא יורט על ידי חץ 8 וכרגע בודקים אם יש נפגעים מחלקי הטיל שכאמור יורט. אז הוא יורט אתה אומר? כן אני יכול לאשר שהוא יורט. עכשיו רק בודקים עם כוחות ההצלה אם יש נפגעים מחלקי היירוט.
הם לא צריכים לצלצל לכוחות ההצלה. שידברו איתי. אני אספר להם שאיש לא נפגע בגלל שהטיל יורט. מחוץ לגבולות ישראל אגב. נכון, היה מקרה שבו חלק של טיל פגע ביהודי אבל זה אף פעם לא קרה באמצע צדי צרפתי המתוק. אני מעביר ערוץ. מה אפשר לספר כבר? שואל הכתב התורן באולפן. ובכן, עונה דביר בן הלר, באופן סופי הטיל יורט. סופי? סופי מאשר דבורקין.
צלצלתי לאורנה ברביבאי לבקש את תגובתה. היא בדיוק הכינה חצילים. אתה מבין כמה חשוב שהופעתי שם? היא שואלת אותי. אם לא הייתי עושה את הברוקולי שבוע שעבר – מי היה צופה היום ומגלה שהיה טיל שיורט? כשאהיה ראשת עיריית תל אביב אטפל בזה. במה? אני שואל. בכל ההפקרות הזאת של אנשים שלא מתחפשים לברוקולי בזמן צפיית שיא באמצע מלחמה.
כן, היה רק ערוץ אחד שדיווח באופן אחר. אני לא יכול לכתוב מי הערוץ הזה כי אני עובד שם ויגידו שאני מתחנף למקום עבודתי. אבל שם עשו צחוקים מהדרמה של הטיל שיורט. ככה צריך. אתם יודעים למה? כי בזמן שלא קרה כלום עם טיל (שיורט!) זה שעבורו נפתחו וארבעה אולפנים בשידור חי וחתכו לנו את צדי צרפתי – בזמן הזה לפי הסטטיסטיקה היו כנראה שתי תאונות דרכים קשות עם נפגעים, אישה ערבייה נרצחה, ושני חיילים לפחות נהרגו באורח זה או אחר. שזה כמובן הרבה פחות חשוב מהטיל. הטיל יורט אגב אם לא הייתי מספיק ברור.
הערות לסדר
- כן. לא נוגע יותר בברוקולי.
- יש בחירות! יש אלוהים! כלומר לא בטוח בעניין אלוהים אבל כרגע כן.
- יאסר אבו שבאב. תזכרו את השם הזה. הוא האחמד יאסין החדש. כרגע אנחנו אוהבים אותו כי הוא מציק לחמאס – עוד דקה נשנא את אמא שלו. היו מוכנים!
- זה שגם יולי אדלשטיין מצטרף לחבורת המלאכים שלנו זה באמת אסון לאומי.
