כשהתחלתי את עבודתי בטלוויזיה, הערצתי את כפות רגליה של איילה חסון. היא הרי “חסון-בראון-חברון-אסון” וכל זה. היא חשפה כל שני וחמישי שחיתות (וזה בתקופה ששחיתות הייתה שחיתות!). ואז הכרתי אותה ואיך לומר בעדינות – הבנתי שיש בנאדם מאחורי החריצות העיתונאית הזו ולאו דווקא במובן הטוב של המילה. אגב, עם כל מילה נוספת שאני כותב – אני מרגיש איך אני מסתבך. בעלה הוא הרי אחד האנשים הכי חזקים בתקשורת והיא הרי נוקמת ונוטרת שאין שנייה לה.
ובכל זאת נתקדם: גילוי נאות 3 – אשתי שתחיה, עבדה איתה, בכפוף לה ולידה. בסוף ההיכרות שלהן היא ביקשה מאורלי להכין לה כתבות לתכנית שהייתה לה בערוץ 10. בתחילת הדרך היא, לוחמת הצדק הגדולה, איגדה את העיתונאים ברשות השידור נגד אורלי והם אכן הוציאו מכתב שהם לא תומכים בה במאבק הכל-כך מוצדק שהיה לה נגד המנכ״ל דאז בראל. מאז אין לה מקום של כבוד בבתינו בלשון המעטה.
יום אחד, בערוץ 10 המנוח, שאלתי אותה לפני שידור (אוף רקורד כמובן) למי היא מתכוונת להצביע והיא גערה בי – “לא שואלים דבר כזה!!! זה ענייני הפרטי אני עיתונאית!”
כולם הסתכלו עלי בבוז, אפילו אורלי חשבה שהיא צודקת והייתה מבוכה גדולה. והנה ימים חלפו, וגברת ״אני עיתונאית וזה ענייני הפרטי מה הן דעותיי הפוליטיות״ – השתתפה בהפגנה השמחה של הימין נגד בתי המשפט, בתי הכלא, בתי הקפה ובתי השימוש. סתם, אבל הרעיון ברור. והנה, אני מצדיע לה! אין יותר טוב מעיתונאי שהוא גם חרוץ וגם מספר מה הוא חושב. כך צריך להיות ב-2025 וכך גם היה צריך להיות ב-2000 כפי שחשבתי תמיד.
והנה הטוויטר גועש…״איך היא מעזה, האם אמנון אברמוביץ׳ היה מעז להשתתף בהפגנה ולהצטלם סלפי עם מפגינים?״ – כן.. אין ספק שאברמוביץ’ (עיתונאי אמיץ וחשוב באמת) מסתיר את דעותיו. בטח… איש אינו יודע מה הוא חושב על נתניהו. או על אשתו. או על בנו. אבל ככה צריך! מי שמתחבא הוא פחדן ואילה חסון אינה פחדנית. אני מריע לה על זה וביד השנייה לא יכול לשאת אותה.
בעולם שבין ינון מגל ועמית סגל לבין איילה חסון ואלמוג בוקר – אני מעדיף את השניים הראשונים. קיצוניים יותר כנראה, אבל משעשעים וציניים במידה ובעיקר יודעים לעשות טלוויזיה. הרצינות התהומית בה איילה חסון מדווחת על שחיתות איומה בצד הפוליטי שהיא שונאת, לעיתים קרובות דברים שמתבדים, היא מגוחכת. התכנית שלה היא שכונה במובן הרע של המילה. טלוויזיה שלוקחת את עצמה ברצינות – היא מוצר עתיק ומיותר.
אילה חסון מנהלת שידור כמו שמנהל נבחרת ישראל מנהל את הנבחרת וההישגים בהתאם. אבל אני מעדיף את כל זה מעיתונאים מתחבאים, מסתוריים, שמרגישים שהם כל כך חשובים שאסור לדעת למי הם מצביעים כי הם כל כך חשובים!! אז איילה חסון יצאה מהארון (בו לא באמת הייתה אף פעם) ושם, על רחבת הריקודים, היא מחכה ליונית לוי קרן מרציאנו, טלי מורנו ודני קושמרו. הבעות הפנים שלכם שייכות לחיים יבין ולדור שלו. ספרו לנו במי אתם תומכים ואז תעבירו לכתבה על הבן של נתניהו.
הערות לסדר
1. תחינה. בבקשה גברת חסון – אל תתבעי אותי על הדברים שכתבתי. אני יודע שאת מחבבת את זה אבל תזכרי שעמוק עמוק בלב – אני מאוד אוהב אותך! זה פשוט עם השנים העמיק וקשה כרגע להרגיש את זה, את האהבה, אבל יום אחד, מי יודע אולי זה יתפרץ ונצא במחול? לא יקרה אה? לא חשוב ניסיתי.
2. כל כך חשבתי שהבחירות בדרך, כל כך שמחתי, אפילו הכנתי חולצה מיוחדת לפטריוטים להערב אבל לא אלבש אותה. לא יהיו בחירות. כן יהיו לוויות. המון לוויות. אסון כל כך גדול כל כך צפוי ורק הם לא רוצים לראות את זה כי דברים שרואים משם- לא רואים מבית האסורים ומספסלי האופוזיציה הנידחים.
3. אני צופה בסדרה נורווגית משובחת. ביום הולדת שהתרחש בה, שרו שיר שמילותיו ״הלוואי שתחיי עד מאה שנה – כמובן שתחיי עד מאה שנה״. זה התרגום החופשי. אתם זוכרים שאצלנו שרים ״שתזכה לשנה הבאה״. אנחנו כל כך פסימיים שאנחנו מקווים למקסימום שנה. בנורווגיה היום הולדת יותר טוב. גם הטלוויזיה אולי.
