בריאן וילסון, המוזיקאי, הכותב והמפיק שיצר כמה משירי הפופ היפים ביותר בהיסטוריה, נפטר היום (רביעי) בגיל 82. בהודעה שפרסמה משפחתו באינסטגרם נכתב: “אנו שבורי לב להודיע שאבינו האהוב בריאן וילסון הלך לעולמו. אין לנו מילים כרגע. אנא כבדו את פרטיותנו בזמן הקשה הזה כשמשפחתנו מתאבלת. אנו מבינים שאנחנו חולקים את האבל שלנו עם העולם כולו. אהבה ורחמים”.
כמוח היוצר של הביץ’ בויז, וילסון יצר סאונד ייחודי – לפעמים חסר דאגות ולפעמים מלנכולי – שהגדיר את האוטופיה הלא בטוחה של קליפורניה באמצע המאה ה-20. באמצעות טכניקות אולפן שאפתניות שהעניקו למוזיקה של הלהקה קול מרגש, השירים שלו על גלישה, נהיגה, בנות ונעורים התפתחו לחומר רפלקטיבי ולעתים פסיכדלי. האלבום “Pet Sounds” משנת 1966, שנכתב והופק כמעט כולו על ידי וילסון, נחשב לא רק כיצירת המופת של הלהקה, אלא גם לאחד האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים.
וילסון נולד באינגלווד, דרום קליפורניה, ב-1942. כמוזיקאי טבעי עם שמיעה אבסולוטית, הוא יכול היה לשיר בחזרה משפטים ששרו לו כתינוק. הוא למד פסנתר בזמן שהוא ואחיו הצעירים קארל ודניס התאהבו ב-R&B, רוק אנד רול ופופ.
למרות שאיבד חלקית את השמיעה באוזן אחת, הוא וקארל הצטרפו לבן דודם מייק לאב כדי להקים את להקת התיכון “Carl and the Passions”, ומאוחר יותר צירפו את דניס ואל ג’רדין כדי להקים את ה”פנדלטונס”. אביו של וילסון, מורי, עודד אותם – אם כי היחסים ביניהם היו מורכבים, ווילסון טען מאוחר יותר שאביו התעלל בו פיזית.
השיר הראשון של וילסון ללהקה, שבמהרה שינתה את שמה לביץ’ בויז, היה “Surfin'” משנת 1961 – הראשון בסדרת להיטים שכתב כמו “Surfin’ Safari”, “Surfer Girl” ו-“Surfin’ USA”, כשהאחרון הגיע למקום השלישי במצעד האמריקאי וביסס את הפריצה שלהם.
וילסון התקדם להיות גם מפיק, ודחף את הלהקה לקצב עבודה מרשים – 15 אלבומים לפני סוף שנות ה-60. השאפתנות שלו גרמה לו לשאוף לא להיות מקוטלג כלהקה שטחית ששרה על גלישה ומכוניות, והוא העמיק את אומנות הכתיבה של ההרכב. וילסון החל להשתמש בקנאביס ו-LSD, ואמר שהאחרון היה שימושי יצירתית – הוא כתב את “California Girls” במהלך הטריפ הראשון שלו.
אבל השימוש בסמים, יחד עם עומס העבודה האינטנסיבי, כנראה החמיר בעיות נפשיות שהחלו כשהיה נער שסבל מחרדה. הוא שמע קולות בראשו, בילה זמן בבתי חולים פסיכיאטריים במהלך שנות ה-60 המאוחרות, ובמידה מסוימת התבודד מחבריו ללהקה. בסופו של דבר אובחן עם הפרעה סכיזואפקטיבית ודיכאון מאני.
למרות התקופות הקשות, כולל מותו של אחיו דניס בטביעה ב-1983, וילסון המשיך ליצור. הוא יצא לקריירת סולו ב-1988, התאחד שוב עם הביץ’ בויז ב-2011, והמשיך להופיע ולהקליט עד שנותיו האחרונות. סיפור חייו סופר בסרט הביוגרפי “אהבה ורחמים” מ-2014 ובסרט התיעודי מ-2021. הוא השאיר אחריו שתי בנות מנישואיו הראשונים וחמישה ילדים מאומצים מנישואיו השניים. בריאן וילסון ייזכר לא רק כגאון מוזיקלי, אלא כאדם שלמרות מאבקיו הנפשיים הקשים, יצר יופי טהור שימשיך להדהד לדורות.
