לפני שבוע נפתח בקול תרועה גדול מבצע “עם כלביא”. בשעה 3 בלילה קיבלנו לניידים התרעה מאפליקציית פיקוד העורף, וכך נודע לנו שמדינת ישראל יצאה סוף סוף לקרב על עתידה, במטרה להשמיד את תוכנית הגרעין ותוכנית הטילים הבליסטיים של האיראנים.
ממשלת ישראל קיבלה את ההחלטה, כאשר לפי התרחישים הקודרים שהוצגו למקבלי ההחלטות בפני מדינת ישראל ניצבת ברירה בין להסתכן בפצצת אטום איראנית בתוך שבועיים אשר מסוגלת להביא למוות של לכל הפחות מאות אלפי ישראלים – או לצאת למבצע צבאי באיראן, ממנו חלק לא קטן של המטוסים לא יחזרו, ולאחר מכן מדי יום יהיו מטחים של מאות טילים בליסטיים שיביאו למוות של אלפי אזרחים.
בממשלה קיבלו את ההחלטה. החלטה אמיצה. למרות כל מה שאנחנו סופגים מאז, זה אפילו לא קצה קצהו של מה שהיה צפוי להיות פה. מאז התקיפה באיראן ביום שישי לפנות בוקר לפני שבוע, ראשי האופוזיציה – מיאיר לפיד, דרך בני גנץ, אביגדור ליברמן ואפילו יאיר גולן – התייצבו לימין הממשלה.
זה היה מדהים לראות איך ברגע של מלחמה קיומית, הפוליטיקה נסוגה לצד. האופוזיציה הציונית לא הסתפקה באי התנגדות לממשלה. ביום שני האחרון הסיעות הערביות העלו הצעת אי אמון בממשלה. בתגובה, כלל סיעות האופוזיציה הציוניות התייצבו במליאה בכדי להפיל את הצעת אי האמון של הערבים. בנוסף, בנאומים במליאה, חברי האופוזיציה תקפו את חברי הכנסת הערבים על הניסיון להפיל ממשלה באמצע מלחמת קיום.
המהפך של האופוזיציה – מאופוזיציה לוחמת לאופוזיציה תומכת – התרחש בתוך פחות מיממה. רובנו כבר שכח את האירוע הזה, אבל ביום רביעי שעבר האופוזיציה החליטה להעלות להצבעה המליאה הצעת חוק לפיזור הכנסת, המהלך הראשון לפירוק הממשלה.
האופוזיציה סרבה להוריד את החוק מסדר היום ודרשה הצבעה במליאה. חברי כנסת מהאופוזיציה אמרו באותו הלילה שלראשונה מזה זמן רב, הם הרגישו שהם באופוזיציה לוחמת. ההצבעה גלשה ליום חמישי בשעה 4 לפנות בוקר, ואז החוק נפל במליאת הכנסת בקולותיהם של החרדים.
23 שעות אחר כך, מטוסי חיל האוויר החלו בתקיפה באיראן. באופוזיציה לא שכחו את ההתנגדות לנתניהו, אבל שמו אותה בצד. “במלחמה אין פוליטיקה”, הבהירו גורמים באופוזיציה למעריב. וכך, תוך פחות מיממה היה ניתן לראות את ראשי האופוזיציה מתייצבים לימין הממשלה בראשות נתניהו, בהסברה ברשתות החברתיות ובעיתונות הזרה. זאת שעתה היפה של הפוליטיקה הישראלית – שעתה של הפטריוטיות לפני האינטרס הפוליטי הצר. ככה, יחד, באמת יחד, אנחנו ננצח.
