לא בטוח אם בצלאל סמוטריץ’ הגיע אמש לראיון בתוכנית “הפטריוטים” בערוץ 14 כדי להשיב על שאלות — או כדי להעביר שידור תעמולה עצמית. ראיתי אדם חדור מטרה, חד לשון, אידיאולוג, משיחי, עם סגנון דיבור מהיר אך גם עם להט אמיתי ואמונה עמוקה בצדקת דרכו.
הראיון נפתח דווקא ברגע של עיתונות אמיתית, כשינון מגל באופן מפתיע, העז לסטות מתפקידו הקבוע כדובר הממשלה והציג בפני שר האוצר הודעה ממילואימניק שקורס כלכלית, חצי שנה ללא הכנסה, בלי פיצויים, עם דרישת מיסים על עסק שהושבת. זו שאלה שמבקשת תשובה לא מהאידיאולוג אלא מהאחראי על קופת המדינה אותה הוא מפזר למשרדים לא רלוונטים, לא בעיתות מלחמה ולא באף עת.
בתגובה, סמוטריץ’ הטיח ועקץ את המתחרים: “מה זה פה, אולפן חדשות 12?”, והתגובה שלו חשפה את כל הקלפים. הוא ציפה להגיע למגרש הביתי, למרחב סטרילי, לאולפן אוהד. ומגל, בהבזק של הכנעה, ענה: “אנחנו לא ערוץ 12”, ובלי לשים לב הודה: שהם לא ערוץ ביקורתי, לא ערוץ של אמת. הם ערוץ תדמית, שמספק לצופיו תמונה ורודה למציאות קשה.
בעוד סמוטריץ’ רצה לקלל אך יצא מברך, כשהציג בדרכו המעוותת את ערוץ 12 כמחויב לשקף את המציאות ונלחם עבורה למען האזרח הקטן. כשסמוטריץ’ בכל זאת השיב לטענה הכלכלית הוא האשים את מגל: “עשית עוול להמון אנשים שעובדים קשה עכשיו לפצות את אנשי המילואים. אנחנו עוטפים את המילואימניקים כמו שאף פעם לא עטפנו, כמו את המפונים”. אבל כל מילואימניק או מפונה, שיושב בבית בלי שקל יודע – זה פשוט לא נכון.
אבל סמוטריץ’ לא צריך שואלים, הוא גם שואל, גם עונה, גם עורך את התוכן. הוא ירה נתונים, מסרים, סיסמאות, אילו רק היה באותה מהירות מסיים את המלחמה בעזה או במקרה שלו מגשים את שאיפותיו וכובש אותה. הוא לא שכח לנער את גפני ולהסית ממנו את הכינוי שזכה לקבל מבן כספית, הוא גם לא חשש לעקוץ את נתניהו והבטיח בום כלכלי בעתיד. היו שם רגעים שהשפתיים נעו מהר מדי בשביל הראש להבין, אבל התחושה ברורה: האיש נמצא במסע קמפיין.
ובכל זאת, גם אם אני לא מסכימה עם חזון הכיבוש המחודש, עם משיחיותו הרועמת, ואפילו לא עם התחזיות הוורודות שלו לכלכלה הישראלית, אני מעריכה את העובדה שהוא מדבר בשמו, בקולו, ולא בקולו של נתניהו. הוא לפחות לא מתחבא.
למרות העלבון שקיבל מכינוי “אוכל מוות” מבן כספית בבוקר, הוא לא התגונן – הוא תקף. והסיט את האש מגבו לגפני והאשים אותו בביזוי חללי צה”ל. ועשה קמפיין על הראש של גפני: “גפני צריך להתנצל בפני המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל במלחמה הכי צודקת יש למעלה מ־800 הורים שקברו את הילדים שלהם. איך אתה לא מתבייש להגיד להם דבר כזה?”.
“גפני אתה לא מבין שום דבר בנושאים ביטחוניים ומדיניים”, המשיך. “שלח את הילדים שלך לצבא ואז תדבר. יש גבול כמה גפני יכול לשחרר חרצובות לשונו. שלא ידבר על צבא ושלא יתעסק בזה. אני לא מסכים עם החרדים. מכבד – אבל לא מסכים. אצל גפני הם חצי בפנים חצי בחוץ”.
ובכך חשף את המאבק הפנימי הגדול בממשלה, הציונות הדתית שתורמת רבות למדינה אל מול החרדים. חוק הגיוס שיצר את הקרע הכי גדול בין שני המגזרים, הם ישובים ביחד כי האלטרנטיבה יותר גרועה מבחינתם.
וכשסמוטריץ’ דיבר אתמול, אי אפשר היה להפסיק אותו. הוא ירה מסרים, דימויים, איומים, תוכניות, חשף נתונים על איראן, ותוכניות כיבוש לעזה – וכל זה בלי לקחת נשימה אחת. באמת, בהיתי בו רגע כדי לבדוק אם הוא בכלל אנושי. או שמא מדובר בדמות AI משוכללת.
הוא חשף שלפי נתוני משרד האוצר, עלות המלחמה מול איראן הייתה חמישה מיליארד נזק ישיר, וכעשרים מיליארד נזק כולל. הוא חזר שוב ושוב על המסר המרכזי שלו – “אני אידיאולוג”, “אני מוביל מדיניות”, “אני בעד כיבוש עזה”, “אני לא מוותר” אני תוקף את נתניהו, אני קובע מדיניות.
הוא לא היסס לתקוף בהתמדה את ראש הממשלה במגרש הביתי שלו: “זה לא בסדר, היו לי שיחות מעמיקות ותקיפות עם ראש הממשלה”. ואחר כך הגיע המשפט שהדהד באולפן: “אני חושש שראש הממשלה יעשה עסקה. ראש הממשלה רוצה את ויטקוף. אני אמרתי לראש הממשלה – שים דד־ליין לחמאס”.
וזה לא נגמר. הוא עקץ את נתניהו בעורמומיות שהותירה את יושבי האולפן בהלם כשאמר: “עסקת שליט המופקרת שהביאה לנו את ה-7 באוקטובר”. כן, שמעתם נכון – הוא מאשים את נתניהו שמתחמק מאחריות, בטבח ה-7 באוקטובר. כמו כן חשף כי נתניהו הבטיח לו כיבוש חלקים בעזה ואמר לו כי לא חוזרים אחורה איפה שכבר כבשנו בדם לוחמינו, לא נסוגים לאחור.
הוא שיתף פרט מפתיע וחשף כי בשבועיים האחרונים נעצרה הלחימה בעזה “בגלל המלחמה באיראן הוצאנו כוחות לפרוס במקומות אחרים במדינה כמו איוש שיכולים להתפתח בעקבות המלחמה”. זה רגע שמגל, או כל עיתונאי, היה צריך לקפוץ עליו עם שאלה מתבקשת: אז אם אין מספיק כוחות, למה אתם לא מגייסים חרדים? ופשוט מסיימים עם המלחמה, אבל כאמור זה לא קרה.
גם על יוקר המחיה נשמעה נבואת סמוטריץ’: “הניצחון יביא ביטחון והביטחון יביא כלכלה. השקל התחזק – והוא ימשיך להתחזק. זה יוריד את יוקר המחיה. הולך להיות בום כלכלי גדול”. אבל גם הודה: “עשיתי צעדים לא פופולריים. העליתי מע”מ בגלל המלחמה”.
ולבסוף – זיני, מינוי ראש השב”כ מעל ראשה של היועמשית ובג”ץ. “הוא יהיה ראש שב”כ – חייב להיות. אין מצב שלא. הוא האדם המתאים, הוא חייב לשקם את זה”. ולא שכח על הדרך להשפיל את רונן בר: “איזה מדהים המוסד מול חיזבאללה ואיראן – ואיזה בורות מול עזה”.
מה ראינו אתמול? ראיון שהוא קמפיין, פוליטיקאי שהוא מכונת דיבור שלא נחה. האם אני מסכימה עם חזונו? לא. האם התרשמתי מהנחישות? בהחלט. אבל יש דבר אחד שצריך להודות בו – סמוטריץ’ מדבר בשם עצמו. הוא לא מתחבא מאחורי ביבי, לא מתרפס בפני החרדים, והוא לא מתנצל על מי שהוא. וזה, בעולם שבו כל אחד משחק מישהו אחר – דווקא נדיר.
