קוראת פנתה השבוע ליועצת הזוגיות קולין נולאן באתר The Mirror עם דילמה מוסרית מורכבת הנוגעת לחברה קרובה שלה. כך היא פותחת: “יש לי חברה מאוד קרובה שיש לה חיים מושלמים מבחוץ: בית יפהפה, ילדים מהממים ומספיק כסף כדי לא לדאוג״.
במהרה היא מספרת על החלק הקשה באמת: ״אבל אני יודעת שהבעל שלה הוא נבל גמור ושמעתי שהוא מתעסק עם נשים אחרות. מה שעוד יותר גרוע זה שהחבורה הצמודה של חברות האמהות שלה יודעות על הרומנים שלו דרך הבעלים שלהן, אבל לא אמרו לה כלום, הן רק מדברות על זה מאחורי הגב שלה”.
הקוראת מבהירה את מעמדה הייחודי במצב המורכב הזה: “אני לא כל כך מעורבת עם הקבוצה הזאת של נשים, אז אני קצת מנותקת מכל העניין”. היא מוסיפה ומדגישה את הקשר הוותיק שלה עם החברה: “אני גם מכירה את החברה שלי הרבה יותר זמן מאשר הן. נפגשנו כשהיינו צעירות, לפני שהכרנו את הבעלים שלנו ונולדו לנו ילדים”.
הקוראת מסבירה את הדילמה שלה ואת המגבלות שעמן היא מתמודדת: “אני מרגישה שאני צריכה להיות זו שתספר לה על הפעילויות של הבעל שלה, אבל אני לא רוצה לפגוע בה. אני גם לא מכירה את בעלה מספיק טוב כדי לומר משהו ישירות לו, אז זאת לא אופציה”.
בסיומה של הפנייה, היא מבטאת את תסכולה העמוק: “הייתי רוצה עצה, בעיקר כי אני שונאת את הסיפורים שמדברים עלייה ועל בעל כשהיא לא יודעת כלום על זה”.
מול המצב הרגיש הזה, מגיבה היועצת קולין בגישה מאוזנת ומעשית:
קולין מתחילה בהערה פסיכולוגית חשובה: “טוב, צריך להעלות את האפשרות שהיא מודעת למצב, אבל לא רוצה להכיר בזה. בנוסף לזה, בסיטואציה כזאת, עלול להיות מקרה שהיא תרצה ‘לירות בשליח’, אז קחי את זה בחשבון”.
היועצת מזהירה מפני ההשלכות האפשריות ומתארת את המצב הבלתי נפתר: “את עלולה לספר לה וזה עלול לזעזע את עולמה, אבל הם יעברו את זה ואת לא תהיי בעולם החדש. זה בעיה ללא מוצא, את תהיי בצרות אם תספרי לה וגם אם לא תספרי לה”.
למרות האזהרות, קולין נוטה לטובת האמת והחברות האמיתית: “אבל אני חושבת שאישית הייתי מרגישה מחויבת לספר לחברה קרובה, לא משנה מה יהיו ההשלכות עליי, ואני מקווה שחברה טובה הייתה מספרת לי”.
היועצת מציעה גישה עדינה ומתחשבת לטיפול במצב: “במקום להציג את זה כעובדה, למה לא לגשת לזה ככה: ‘אני לא יודעת אם משהו מזה נכון, אבל בתור החברה שלך, רציתי שתדעי שאנשים מדברים על זה’. ואז זה כבר תלוי בה מה היא תעשה עם המידע הזה. אולי היא תשאל את הקבוצה הזאת של חברות או תתעמת עם בעלה ישירות”.
בהערת צד מעניינת, קולין מוסיפה תובנה על דמותו של הבעל הבוגד: “רק כהערת שוליים, אני בטוחה שהוא אוהב את אשתו ואת החיים שלו, אבל הוא יהיר ונהנה מלהתעסק עם נשים מהצד. וכמו רוב אלה שבוגדים, הוא יהיה בהלם כשיתפסו אותו ובהלם אם אשתו תעזוב אותו”.
המסר הסופי של קולין פשוט אך יעיל, והוא מעמיד את הקוראת במבחן האמפתיה: “אני חושבת שזה יעזור לך להחליט אם תשאלי את עצמך מה היית רוצה אילו היית במקום החברה שלך. האם היית רוצה שהיא תספר לך?”
