יומיים לאחר הפסקת האש בין ישראל לאיראן ברפובליקה האסלאמית עושים בדק בית. בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, שוחח הבוקר (חמישי) עם ניסים משעל וגאולה אבן-סער ברדיו 103FM וסיפר על ההוצאות ההורג והניסיון של המשטר האיראני לסכל ניסיונות הפיכה.
“יש מחזה מאוד סוריאליסטי באיראן. המון מעצרים באשמת ריגול עבור ישראל, יש כמה הוצאות להורג, אתמול שלושה ושלשום אחד. מוצאים עוד בתי מסתור של רחפנים ומפעלי רחפנים, לא יודעים מה מומצא ומה אמיתי. באיראן חייבים להראות פעלתנות, חשיפה וגילוי, בזמן אמת הם לא הצליחו אבל עכשיו פתאום מתגלים המון מרגלים. אתם לא מאמינים, עושים קונצרטים באמצע הרחוב, המשטר מביא את הפילהרמונית של טהרן לכיכר הגדולה, מנגנים שירים אנטי-מהפכניים”, הסביר על האחיזה החזקה של המשטר במדינה.
בהמשך התייחס סבטי להתפתחויות בתוך איראן. “אף אחד לא ראה את חמינאי אבל הוא חי וקיים. הלשכה שלו מוציאה הודעה דתית, אנחנו נכנסים לחודש יותר דתי המוח’רם. הוא יתגלה באחת מהתפילות או באחד הטקסים שיהיו בימים הקרובים. זה חלק מהקרנת העוצמה האיראנית, ברגע שהמנהיג קיים הכל קיים, כמו סינוואר בחמאס. איראן בשנים האחרונות הקריבה את הכל על מזבח השנאה לישראל. אלה עיכובים טכניים”.
בנושא הגרעין אמר סבטי כי “טראמפ מסיר חלק מהסנקציות ומתחיל לתת להם עוד פעם שבחים. הם סוללים את הדרך שוב לעיכובים בזמן ולסחוט אותם שוב פעם. הכדור בידיים של האמריקאים, או שהם עושים המון טעויות או שזו עוד פעם תוכנית נסתרת. אני לא חושב שיאפשרו להם לשקם את הגרעין. האיראנים ינסו לגנוב סוסים. התגלה עכשיו שהם הסתירו צנטריפוגות בחלק עמוק יותר בנתנז, ששם הפצצנו, יש עוד חלק שהיה מוכר לכולם, לסבא”א וישראל, ששם הם הסתירו את הצנטריפוגות המתקדמות. האיראנים עובדים בשיטת פיזור והסתרה ומפזרים את היכולות שלהם בכל מיני מקומות. הפצצנו בפורדו ופתאום מתברר שזה פחות חשוב”.
בהמשך התייחס לאפשרות של התקוממות בתוך איראן במהלך מבצע ‘עם כלביא’: “לא היה סיכוי לדבר כזה ב-12 יום שאנשים יתקוממו. הם תחת הפצצות ואי אפשר לעשות הפגנות ומחאות תחת הפצצות. קבוצות קטנות בימים הראשונים תמכו והשמיצו את חמינאי. היה קשה פיזית להתקומם וגם אין את הדרייב, אין את המנוע שנדלק, היה צריך עוד חודש לפחות. לפעמים, דברים מגיעים בהמשך, הזעם נצבר ומגלים את החולשה של המשטר, לעבור מול הבסיס ההרוס של ביטחון הפנים של המשטר זה יהיה משהו שמאוד יתדלק את המחאה, לראות את המשטר עירום. אולי עוד חודש או חודשיים. משהו בציבור האיראני כבוי. זה העניין של הטריגר”.
“זה לא שהאיראנים שכחו מהזעם שלהם, מהכעס על החשמל, המים או המזון, זה פשוט לא הגיע למקום של רציחה או טריגר. אולי זה יהיה כמו בתוניסיה שהפכו שם בסטה בשוק וזה יהיה הטריגר אבל לא הגענו למקום הזה של הטריגר. האיראנים לא ישכחו את המצב שלהם. הפילהרמונית הזאת של המשטר, הגיעו לשם אולי איזה 20 איש. זה נותן לי תמונה שאיראנים יודעים מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה. הציבור הוא עדיין ציבור ללא נשק וללא ארגון. אנחנו עשינו את מה שיכולנו – זה באחריותם”.
