על רקע עלייה בתקריות אלימות בין נערי גבעות לכוחות צה”ל בשטחים, כגון האירוע שבמהלכו מפקד גדוד וחייליו הותקפו באלימות פיזית ומילולית על ידי אזרחים ישראלים שיידו לעברם עשרות אבנים, השחיתו ופגעו ברכבי כוחות הביטחון; והאירוע שבמהלכו מתפרעים ניסו לפרוץ לבסיס חטיבת בנימין בבית אל – במחאה על פציעת על פציעת נער בן 14 מירי – ניקבו צמיגים של רכבים צבאיים, יידו אבנים לעבר הכוחות, ואף ריססו גז פלפל על שלושה שוטרים. דביר קריב, לשעבר איש שטח בחטיבה לסיכול טרור לא ערבי בשב”כ, שוחח עם 103FM על התופעה.
“החטיבה לסיכול טרור לא ערבי בשב”כ עבדה בשיתוף פעולה מצוין עם משטרת ישראל המון שנים. אני הייתי אחראי על נוער הגבעות הרבה שנים בחטיבה ושיתוף הפעולה עם המשטרה היה מצוין. לפני שנתיים נכנס איתמר בן גביר לתפקידו כשר הממונה על המשטרה והתחילו כל מיני בעיות בשיתוף הפעולה בין המשטרה לשב”כ”, הסביר.
לדבריו, “צריך להבין, שב”כ לא עוצר לבד בשטח, הוא מביא את המודיעין ומבקש מהמשטרה לעצור. ככה קרה הרבה מאוד שנים. לפני שנתיים התחילו פתאום לבקש ראיות. אין ראיות למעצר, שב”כ אוסף מודיעין, הוא לא אוסף ראיות. כמו שאם למשל יוסוף ייצא משכם לעשות פיגוע התאבדות באריאל, ושב”כ יעביר מידע לצבא ולמשטרה ‘תעצרו את יוסוף’, לא יבקשו ראיה, יעצרו את יוסוף, הוא בדרך לפיגוע התאבדות”.
“ברגע שיוסוף הופך ליוסי או ליוסף, יש בעיה, כי הוא יהודי ולכן פתאום המשטרה, שעד עכשיו האמינה לשב”כ שיש מידע מודיעיני שצריך לעצור את יוסי, מבקשת את הראיה. שב”כ לא נותן את המודיעין שלו ואין ראיות ולכן התחיל שיתוף פעולה לא טוב בין המשטרה לשב”כ”, הוא מסביר.
למה זה גרם?” קריב שואל ועונה, “שב”כ שהוא גוף סיכולי נאלץ לעשות מעצרים מנהליים כדי לסכל כי הוא לא יכול היה לסכל באמצעות המשטרה. מעצרים מנהליים כלי רע מאוד, אנחנו עצרנו בדרך כלל בין אפס לאחד בשנה במגזר הזה, במגזר הערבי עוצרים משהו כמו 4,000-3,000 בשנה, במגזר הזה, הממוצע היה אחד בשנה”, הוסיף.
“בשנתיים האחרונות המספר הזה זינק ל־32, בתקופה של גלנט, למה? כי המשטרה לא עזרה לשב”כ לבצע את הסיכולים באמצעות משטרה, והפוך על הפוך – איתמר בן גביר הוא אשם בזה שהמספר קפץ מאחד ל־32″, סיכם.
