“הקתדרה שהקמתי זאת הדרך שלי להתבטא”, הצהירה הפסנתרנית אסתרית בלצן, שהוכרזה כאחת מזוכי פרס אמ”י. “השילוב של נגינה בפסנתר עם דיבור לפני קהל זה המקום שלי, שבו אני מתחברת לעצמי הכי עמוק. אמנם מדי פעם עולה בי מחשבת כפירה ממזרית ואז אני אומרת – ‘די, אני בת 68, עשיתי די ואולי אצא כמו אחרים לגמלאות’.
“אבל זאת רק מחשבה. כי מה, שאהיה עוד פסנתרנית שמנגנת בטהובן, באך, מוצרט וצ’ייקובסקי? – ברור שאני ממשיכה בממלכה משלי, שאיננה תלויה באיש, אם כי קשה להוציא אנשים מהבית להופעות, כשמאז הקורונה אנשים מעדיפים לצרוך מוזיקה דרך יוטיוב או הטלוויזיה. אבל כשאני רואה את הקהל מחייך, או דומע מהתרגשות, אני יודעת שאני ממלאת את השליחות שלי, כשאני לפני התוכנית האחרונה של העונה ה-34 של הקתדרה”.
אמרת לי בריאיון קודם שאולי יכולת להמשיך בקריירה מוצלחת של פסנתרנית מופיעה, אבל מתישהו הרגשת מחנק. מדוע?
“כנראה, שבאישיות שלי הביטוי הפסנתרני לא מבטא את כולי. כמי שמסתובבת כל ימיה בין מילים לצלילים, אני זקוקה לקשר ורבלי עם קהל. כך אני זוכרת עצמי זוכה בגיל צעיר בתחרות בין לאומית בפסטיבל בקנדה, שם ניגנתי עם תזמורת ברהמס. מה יכול להיות יותר מזה? אבל זה לא סיפק אותי. רק כשפרצתי עם הסוגה, שנעמי שמר קראה לו ‘הפסנתר המדבר’, הבנתי שזה מה שגורם לי אושר בחיים”.
בקתדרה מעורב בעיבודים ולא רק, בעלה, המלחין והמעבד פרופ’ משה זורמן. “עם כל הקרבה בינינו, אנחנו מאוד שונים והניגוד יוצר את השלמות”, היא העירה. שלושת ילדיהם פנו למוזיקה בעקבותיהם. הבכור, איתמר, אב לשניים ונשוי לפסנתרנית, הוא כנר שיושב באטלנטה, בארצות הברית, אך “יותר מכל הוא גר במטוסים”.
הבת האמצעית, רעות זורמן, התקוממה מילדות להתמכרות המשפחתית למוזיקה קלאסית ונהייתה לזמרת רוק ופופ ויושבת ופועלת בארץ, כשבמקצועה היא עוסקת בתרפיה באמצעות מוזיקה מטפלת במוזיקה. אחותה הצעירה, עלמה, סיימה את האקדמיה למוזיקה בירושלים ועד גיל 24 הלכה בדרך של מוזיקה קלאסית. אז היא סגרה את הפסנתר והלכה ללמוד כלכלה בין לאומית. כיום, היא אשת עסקים בטורונטו שבקנדה. כמו איתמר, היא אם לשניים.
“המשפחה היא הקתדרה הפרטית שלי”, ציינה אסתרית בסיפוק. “כולנו אוהבים מוזיקה ואני משתדלת להנחיל את זה לקהל שבא למופעים שלי”.
