בראיון מרתק לאיריס קול ב-103FM, היוצר והזמר אסף אבידן נפתח על תקופת היובש היצירתי שחווה ועל האלבום החדש שנולד מתוכה, בהשראת סרטי היצ’קוק. “תקופה מאוד ארוכה שלא כתבתי, והתחלתי להרגיש שאני באיזו נפילה חופשית מסוחררת לתוך חיפוש עצמי שלא נגמר”, מגלה אבידן.
בתקופת המשבר היצירתי, מצא עצמו אבידן שקוע בצפייה אינטנסיבית בסרטי אלפרד היצ’קוק, חוויה שהובילה אותו לתובנה מפתיעה: “החלטתי שאני סובל מאיזשהו ורטיגו נפשי, והאלבום מתאר איזו שהיא חוויית סיוט של היפתחות כלפי חוץ, והסכנה, והאומץ, והכאב, וההתפרקות הבלתי נמנעת שקורית כשאתה מקלף את הכול. הכול כתוב במין איזושהי חוויה היסטרית ובקשה מהעולם החיצוני שיצליח לחבר אותי חזרה”.
השיחה עם אבידן גלשה גם למציאות הישראלית הכואבת. בהתייחסו לאירועי ה-7 באוקטובר, הוא משתף במחשבה כואבת: “אם ישראל הייתה יכולה ב-8 באוקטובר להרגיש את השבריריות שלה לרגע, את הפגיעות שלה ואת חוסר האונים שלה ואת ההפסד הגדול שלה, לפני שניסינו לכסות על הכאב הענק הזה, על ההשפלה הענקית הזאת, אני חושב שהיינו בתור עם, בתור מדינה – במקום יותר טוב עם עצמנו”.
