כאשר לוחמי גדוד הצנחנים במילואים של חטיבה 646 נעו מערבה לעבר לב הכפר בית חאנון בצפון הרצועה, לא הייתה בליבם כל מחשבה או שאלה באשר לנחיצות הפעילות שלהם במקום. מבט חטוף לאחור ובזווית העין נראים היטב הבתים של העיר שדרות. המרחק מגדר הגבול הוא כמה מאות מטרים, והמחבלים שנותרו בין הריסות הבתים של בית חאנון ובתוך קטעי המנהרות ממשיכים לאתגר את לוחמי צה״ל.
כוחות משתי אוגדות מנהלות כרגע את הקרב על בית חאנון. לוחמי גבעתי, הפועלים תחת אוגדה 162, תוקפים את העיר מצפון ומערב. לוחמי חטיבה 646, תחת אוגדה 99, תוקפים ממזרח.
“700 מטר מערבית אלינו נמצא השטח הצפוף יותר של בית חאנון. אנחנו שומעים כל הזמן את קולות הירי, אנחנו פועלים באופן מאוד מסודר ומאוד מחושב כדי לפגוע בגדוד המחבלים שנמצא בבית חאנון. אנחנו פוגעים בתשתיות הטרור שיש שם. בית חאנון בנויה על כמה קווי רכס, אחד מהם הוא קו הרכס שאנחנו נמצאים עליו עכשיו, כבשנו אותו, השמדנו אותו, מחקנו אותו, השמדנו את כל המנהרות שהיו בו. עכשיו הוא בידינו, וזה מאפשר לנו לעשות את מה שהם עשו בעבר: לשלוט באש ובתצפית על הזירה. עכשיו בית חאנון נמצאת כמו בתוך אמבטיה, שקע קרקע, ואנחנו שולטים עליו מהרכס שבו אנחנו נמצאים” אומר סא״ל י׳ מפקד גדוד הצנחנים במילואים.
י’ הוסיף: “כוחות של גבעתי מתמרנות במרחב. אנחנו עם כוחות גדולים לופתים את בית חאנון מכל הכיוונים ולוקחים מהאויב את כל התשתיות שלו. המערכת שלו בעצם כבר התחילה להתפרק, הוא כבר פועל רק כגרילה, אבל כל לילה אנחנו לוקחים עוד נתח עד שלא יישאר לאויב כלום. יש במרחב כמה עשרות של מחבלים, אבל אנחנו גובים מהם מחיר מאוד גבוה. הם לרוב נעלמים, אנחנו לא רואים אותם הרבה בעין, הם נמצאים במחבוא מתחת לאדמה ובדירות מבצעיות. כשהם יוצאים הם משלמים מחיר. האויב מאוד מפחד ומאוד מפורק, המערכת שלו בקושי מתפקדת, ובעוד כמה שבועות של אש לא תהיה לו מערכת בכלל”.
הלוחמים של הגדוד נחושים. כולם בוגרי גדוד 890 של הצנחנים בסדיר. חלקם כבר חצו את גיל ארבעים. כולם כבר סגרו מעל 350 ימים מאז ה-7 באוקטובר. הפעילות עשוי להתרחב עד סוף הקיץ. בהתחלה הם מדברים על המוטיבציה, אבל ככל שהשיחה מתגלגלת הם מספרים על הקשיים, על הדחיקה, על הבעיות בבית, על איך הממשלה מפקירה את חלקם לגורלם. כך למשל, בעל עסק בתחום המסעדנות מספר כי חזרו לו צ׳קים בהיקף של מאה אלף שקלים. כל זה כשהוא במילואים והעסק סגור בגלל המלחמה מול איראן. שר האוצר לא נותן לו פיצוי למפרע ואומרים לו להתמודד מול הבנקים לבד.
לוחם אחר מספר כי בבית כבר דוחקים מבקשים לראות עד מתי זה ימשך: ״אנחנו כבר בסבב רביעי יש לנו לפחות עוד חודש כאן. אולי הבעיה היא שאנחנו לא רואים את האופק את הסוף״. חייל מבאר יעקב מוסיף: ״עברנו את ה-300 ימי מילואים, אבל כבר לא סופרים. בבית קשה, אבל מקדש את המטרה. המורכבות פה היא שאנחנו נלחמים נגד אויב שמתחבא. אנחנו עושים את כל מה שאפשר כדי למנוע ממנו את הזחילה הזאת”.
אליעד ממעלה אדומים, לוחם בגדוד: “אנחנו לא פה סתם, יש פה אויב שהכוונה שלו לא השתנתה. הכוונות שלהם עדיין קיימות, ואנחנו פה כדי למנוע את זה. הקושי הוא לשמור על דריכות גבוהה לאורך כל כך הרבה זמן. אבל כשמסתכלים אחורה ורואים את שדרות, רואים את המרחק ומבינים כמה זה חשוב. בבית דואגים, אבל הבית שלי תומך”.
מפקד הגדוד מסביר על הפעילות של אנשיו בימים האחרונים: ״השכונות של בית חאנון נמחקות באופן סיסטמתי באמצעות כלי הנדסה מכניים וחבלה חמה. בכל יום ממשיכים להשמיד את המרחב עד שלא יישאר פה כלום. אנחנו נמצאים מאות מטרים בודדים משדרות, ואנחנו עובדים בקצב מבצעי מטורף כדי להוריד את האיום ולתת ביטחון לערים המרכזיות בישראל. אם צריך נחזור לפה גם בפעם החמישית והשישית, כדי שניקח את כל מה שהם בנו כל השנים, נהרוג את כל המחבלים וניקח להם את כל הנשק והאמל”ח. אין לנו אפשרות להגיד ‘עכשיו אנחנו עוצרים’. זה מה שצריך כדי לתת ביטחון ליישובים שנמצאים פה על הגבול”.
בצה״ל לומדים את הקרב בו נפלו חמשת הלוחמים של גדוד נצח יהודה. הלוחמים מבינים כי לצד ההצלחות הם חייבים לשמור כל הזמן על הדריכות והמיקוד כדי להימנע מהפתעות של המחבלים המסתתרים בין עיי החורבות של בית חאנון.
