בגיל 13 עזב את בית הספר כדי לעבוד בבניין ולפרנס את המשפחה. היום הוא מופיע כל ערב בחתונות ובהופעות, השקיע במלון בתל אביב ומחזיק משפחה. אלקנה מרציאנו, זוכה “דה וויס”, חושף לאבי שושן את סיפור הילדות הקשה באור יהודה, ההטרדות המיניות שחווה, הגזענות שפגש בדרך והמחיר האישי של ההצלחה.
בוא נתחיל מההתחלה. ספר לי על הילדות שלך באור יהודה.
“אני בן שלישי משמונה ילדים – שבעה בנים ובת אחת, באור יהודה בבלוקים. זה משפחה לא רק מרובת ילדים, זה אבא ואמא שחזרו בתשובה ואחות אחת גדולה ושבעה בנים. ילדים לא רגועים והסביבה אז לא הייתה כזאת חינוכית, בואו נאמר.”
מה זה אומר ‘לא חינוכית’?
“בתור ילד שאתה חוזר הביתה אתה רואה נרקומנים כאילו זה חלק מהנוף, אתה רואה מזרקים ככה בכניסה לבניין. והרבה הרבה כאילו היה המון פשע. היה המון פשע.”
מתי הפעם הראשונה ראית פשע מול העיניים שלך?
“ראיתי כן. אצלנו בשוק התווכחו על איזה משהו, לא יודע מה, צעקות צעקות צעקות – זה רגיל צעקות – וזה נגמר עם מישהו שדוקרים בגרון. בלגן רציני היה שם.”
כמה היית?
“אולי שמונה. אתה הולך להביא דברים לאמא, אמא שלך שולחת אותך להביא דברים בבית, כן זה ליד הבית. אתה הולך ‘תביא לי אורז’, אתה הולך ‘תביא לי כזה’, ואתה רואה פתאום מישהו שדוקרים אותו בגרון מולך ילד בן שמונה בשוק. מה אתה מסתכל? למה אתה אומר? אתה כאילו מסתכל, קוזרת, הולך, קשה, מעמיד ורק אחרי תקופה אתה מעכל את הדברים.”
איך הצלחת שלא ליפול לעולם הפשע שהיה מסביבך?
“קודם כל המתנה שלי זה אמא שלי. תמיד תמיד תמיד שמרה עלינו, תמיד שמרה עלינו שלא נסתובב עם חברה לא טובים. תמיד ככה – אם טיפה היינו רוצים לעשות איזה בעיות או לא הולכים לבית ספר או דברים כאלה, אז קצת הייתה בוכה, אז הלב שלך ישר. את ילד של אמא, כאילו אתה ישר הולך אחורה.”
ספר לי על המצב הכלכלי בבית.
“אמא שלי הייתה המון המון שנים גננת והיום היא סייעת לילדים עם צרכים מיוחדים. ואבא שלי עובד עירייה – הוא באיזה גף הזה של תברואה, לא יודע, משהו כזה ניקיון וכדומה. כל עבודה מכבדת את בעליה ויש לי את האבא הכי טוב בעולם, תמיד תמיד דאג לנו. שמונה ילדים זה לא קל בכלל לפרנס.”
כשאתה אומר אמא סייעת בגן ואבא עובד ניקיון של עיריית אור יהודה, אין פרנסה?|
“זה פרנסה בדוחק, זה מזכורת רעב, זה מזכורת מינימום, זה מהיד לפה. ובגלל זה יצאתי לעבוד ממש מוקדם.”
באיזה גיל יצאת לעבוד?
“13 וקצת. בגיל 13 יצאת לעבוד? עובד בניין מהבוקר עד הצהריים.”
הפסקת ללכת לבית הספר בגיל 13?
“כן. בגיל 13 היית צריך לצאת מהבית הספר באיזה שנה? אני לא זוכר, בשנות ה-2000 משהו כזה כן.”
אתה רוצה להגיד לי שבישראל בשנות ה-2000 ילד ישראלי צריך לעזוב את בית הספר בגיל 13 וללכת לעבוד בבניין? ואיפה מערכת החינוך?
“אתה יודע שלפעמים אני מדבר על זה ושואלים כמו שאתה שואל איפה מערכת החינוך? לא יודע, אין לי מושג. לא נראה לי שיש אכיפה על הדבר הזה. כאילו הייתי גמור גם בגיל 13 וחצי התחיל לי כזה זיפים, ילד בוגר נראה בן 17 כזה. ועבדתי ממש בניין כמו עובד בניין.”
כמה היו מצבים קשים בבית?
“היו מצבים שלא היה אוכל במקרר, שממש המקרר היה ריק ואמא דחוקה ואין מאיפה להביא את הכסף. היו מצבים כאלה שאני כאילו בתור ילד ממש קטן לא כל כך זכרתי את זה, אבל היא אומרת שהייתה זורקת סתם כאילו איזה כמה דברים כאלה במרק וזה ומרימה סיר לכל הילדים. כאילו אוכל של עניים. מאוד.”
היו מצבים שאחים שלך התינוקות לא היה להם אפילו מטרנה?
“היו כאלה. ומה אתה עושה שאתה יודע שאח שלך התינוק צריך את המטרנה ואין את הכסף? מה עושים? אתה תלך ואתה לא משנה מאיפה תביא את זה, אתה תביא.”
ספר לי על החוויה בבניין. איך זה להיות ילד בן 13 עם פועלים מבוגרים?
“נראה לי שאולי גם היום אז זה ב-90% היה עובדים מהשטחים או ערבים. הם גם רגילים באותו גיל לצאת לעבוד 13, 15, 14. דרך אגב אני מסתכל כל הזמן, קלטתי את השפה המלאה, למדתי משם לדבר ערבית טוב. זה היה פיתוח הקול שלי.”
למה היית בונה והיית בונה ושר?
“הייתי שר שירים של אום כולתום הייתי שר. יא חביבי, יא חביבי בי דיסנא, וגומו אמר ואיזה פזמון. אאינתה עומרי וואו וואו, מלא מלא.”
איך הפועלים הערבים הגיבו לילד יהודי בן 13 ששר להם ערבית?
“תקשיב, אני זוכר את זה עד היום, וזה נשמע הזיה. יש נגיד שעה עשר בבוקר זה אוכלים את הצהריים, כי משש בבוקר. הייתי פותח את הגרון שלי, והייתי אוהב את האקוסטיקה ואת ההד הזה של הבניין, פותח את הגרון ושר ערבית עם מבטא והכול. והפועלים הערבים בזמן הצהריים, תקשיב, ובקומות מסתכלים, אני מסיים שיר, כולם כפיים. זה ככה היה, והם היו מתגאים בי בכפרים, ‘וואלה יש ואחד יהודי, ילד יהודי שר’, וזה, וזה, וזה, והם היו עפים עליי.”
ספר לי על אבא שלך ובעיית השתייה שלו.
“אבא שלי, הם שמונה אחים באור יהודה, חמישה אחים בנתניה. כאילו, אבא שלהם עזב אותם מגיל קטן. לא התגרש – עזב אותם מגיל קטן. וגם הוא גדל בכלל בלי אבא. והחיים שלו בכלל בכלל בכלל לא היו פשוטים. הם כאילו, כמו שאתה אומר, ללכת ולקחת ולגנוב, זה מה שהוא מספר לי, בשביל באמת לשרוד. הם היו ילדים אפילו בלי נעליים ברחובות אז, בתקופה שלו. ואיך שהוא גדל ומה שהוא העניק לנו, זה שמיים בארץ לעומת מה שהוא קיבל.”
איך זה השפיע על החיים בבית?
“ועדיין אבל הוא סוחב את עצמו, הוא סוחב עם עצמו את כל העבר שלו. הוא סוחב את העבר. אז גם ב’דה וויס’ דיברתי על זה קצת שיש לו קצת את הבעיה של השתייה. שכנראה זה המקום שהוא בורח אליו. אלכוהול, יין, בירות. מה שיש? מה שיש, כן.”
הוא היה אלים כשהוא היה שיכור?
“אף פעם. רק היה עושה שטויות? אף פעם. היה קצת צעקות וכאלה או שאתה יודע, בן אדם כאילו, קצת… מרוח? שותה אז לא כל כך יציב, אבל תמיד אבא אוהב ומכבד.”
כמה פעמים היית צריך ללכת לחלץ אותו?
“חיפשנו אותו בתור ילדים ברחובות, כאילו, בלילה כן, הרבה פעמים. הרבה פעמים. לא כל השמונה, יש הרבה שהיו קטנים, וכאלה שעוד לא נולדו. גם אמא שלנו איתנו, כן. ואיפה הייתם מוצאים אותו? לפעמים או בקיוסק כזה או אחר או עם חברים יושב ושותה, ועד השעות המאוחרות. זה לא היה נעים בכלל.”
כמה פעמים שמעת בחיים שלך ‘הוא ערס’, ‘אתה ערס’?
“וואי וואי עד היום. הייתי ילד ערסואת מהשכונה, אני עד היום ערסואת, אני אוהב את זה, אני גאה בזה מאוד.”
למה אתה אומר שאתה ערסואת כי אתה נראה מזרחי?
“כן. וחוץ מזה, מה באישיות שלך עושה אותך ערסואת? באישיות שלי אני משהו אחר לגמרי. אז למה אתה אומר שאתה ערסואת? בגלל המרשך שמה, כן, אתה יודע, אם אתה הולך… יש לך אתה חתיך על, יש לך פנים יפהפיות, אתה פנים מזרחיות, למה אתה הרס? בגלל שזה מה שחינכו אותנו, זה לא הישראלי היפה?”
כמה פעמים לא עברת סלקציה במועדונים?
“וואי, וואי וואי זה גם 70-30. אתה לא עובר. אם אין חבר טוב שאתה מכיר, לא, מה זה, וטורנר, מה פתאום?”
איך זה הרגיש?
“כשאתה בא להיכנס למועדון, ואומרים לך, אתה לא עובר סלקציה אתה לא נכנס לפה. זה איום, איום ונורא. אתה מרגיש הבן אדם הכי מכוער בעולם. הכי מכוער הכי נגוע, הכי גועל נפש. אבל למה? בגלל שאני עם שרשרת וזה הסטייל שלי?”
איך הגעת ל’דה וויס’?
“היה איזה יחצן אחד שרשם אותי לדה וויס. אמרתי לו, שומע, לא, לא, לא, הולך לתוכניות האלה אחי תראה מה אני, מה שכונתי, סבא, תעזוב אותי. אמר לי, אתה הולך. אמרתי לו, לא אתה הולך, התווכח איתי. הלכתי לשם, עברתי שני אודישנים לפני האודישן. אמרתי לעצמי, מה יש לך להפסיד? תן לגרון לדבר. לא צריך את כל המסביב, בוא נראה אם זה יעבוד. התחלתי לשיר וברוך השם עוד אודישן ועוד הופעה ועוד באטל כזה, ומקום ראשון.”
מה קרה אחרי ה’דה וויס’?
“לא התפוצצת כמו שכולם חשבו? כן אני אגיד לך מה. החלפתי מנהלים והכל. כן, 15 דקות תהילה זה באמת ככה. אם אתה לא יודע למנף את זה, זה בעיה. אתה יוצא מדה וויס, הכל היי, אתה לא יכול ללכת לא בתל אביב לא במקומות שאתה מכיר, אי אפשר ללכת. זה כל אחד תופס אותך וסלפי ודברים כאלה ואז זה מתחיל טיפה לדעוך.”
היית בדיכאון?
“הייתי קצת בדיכאון, כן. כמה זמן? זה תקופה של כמעט שנתיים. שנתיים אתה בדיכאון? בטח. שתושב בבית בדיכאון שנתיים בבית של ההורים, אחרי שהיית כוכב טלוויזיה, דה וויס הדבר הבא, ואז אתה חוזר לדירת שיכון בבלוקים באור יהודה, שאין כסף אין עבודה.”
איך יצאת מזה?
“אמונה. במאה אחוז בהשם יתברך. באמת שזה עזר לי, ובחיים שלי, לא לקחתי כדור אחד של… דיכאון או משהו כזה. ולא, בחיים שלי לא נגעתי בסמים, בחיים שלי. אני גם מפחד מזה מאוד. אמונה בהשם יתברך ובאמת אני מאמין בכאבי גדילה.”
איך התמודדת עם הטרדות מיניות?
“וואי, אז בכלל אחרי דה וויס, שהייתי, וואו, וואו. זה היה קורה למעט. והיום שאתה נשוי, אתה אומר, זה גם קורה, אבל במינון נמוך יותר. כן, זה גם קורה, אבל זה, אתה יודע, אתה ישר קולט איפה הזה ו… כמו ג’ירפיסט כזה.”
מה קרה לך?
“היה זה היה לי באיזה מועדון שהלכתי ותפסו. תפסו? כן. ואתה יודע, זאת הטרדה מינית. שאם גבר היה עושה את זה לבחורה… כן, זה היה… הוא היה מסיים בכלא. בטח, בטח.”
אבי שושן מראיין את אלקנה מרציאנו (צילום :מעריב אונליין)
איך אתה מסביר את ההצלחה שלך היום?
“כשהשם שלך מתפרסם בעמודי הכלכלה, הזמר אלקנה מרציאנו, נכנס שותף בבית מלון בתל אביב. לא קניתי מלון, נכנסתי לכמה אחוזים. אתה מבין אבל את השינוי המטורף בחיים שלך? אם אני אגיד לך שכל בוקר עם הקפה שלי, במרפסת עם נוף, אני לא נוגע בטלפון חמש או עשר דקות, אני רק מודה. רק מודה, רק מודה, רק מודה על הכל, פרטי פרטים, וגם שאני הולך לישון, אני משתדל רק להודות, אתה לא תאמין לי. אבל זה מה שאני עושה.”
איזה מסר אתה רוצה להעביר לילדים מהפריפריה?
“זה הכל שאלה של בחירה שלך בלבד. אם אתה תלך למקום הקל, כנראה שהעתיד ידוע מראש. אני רוצה גם להראות לילדים, ולהגיד לילדים שגדלים בפריפריה ודברים כאלה, וואלה, אז מה אם אתה גדל במשפחה שהיא מזרחית, והמצב וכל החברה, בוא נקרא לזה, ערסוואתים בהתנהגות שלהם גם, אתה יכול להצליח ולשאוף ולהיות מה שאתה רוצה.”
