מאז מטח הטילים הראשון של איראן על ישראל באפריל 2024, יותר מ-30 ישראלים הואשמו בשיתוף פעולה עם המודיעין האיראני, כך דיווח היום (ראשון) ה”גרדיאן” הבריטי. העיתון חשף את שיטת גיוס המרגלים הישראלים ממנה עולה כי במקרים רבים המגעים החלו בהודעות אנונימיות שהציעו כסף עבור מידע או משימות קטנות. הסכומים גדלו בהתאם לדרישות שהלכו ונעשו גדולות ומסוכנות יותר.
לפי סוכנות הידיעות “פארס” מאז תחילת המלחמה המשטר האיראני עצר יותר מ-700 בני אדם שהואשמו בריגול לטובת ישראל. על פי הדיווח המשפטים היו חשאיים, ולפחות שישה מקרים הובילו להוצאות להורג ללא משפט.
לעומת זאת, במקרה של הישראלים שהואשמו בריגול לטובת איראן, התביעה הגישה כתבי אישום מפורטים. אף על פי שעד כה הייתה רק הרשעה אחת בגל המעצרים האחרון, ממסמכי בית המשפט עולה תמונה ברורה שחושפת כיצד איראן החלה לפרוש רשת רחבה של סוכנים פוטנציאליים, נכתב ב”גרדיאן”.
זה התחיל בדרך כלל בהודעת טקסט משולח אנונימי. אחת ההודעות, מסוכנות הידיעות השולחת, שאלה: “האם יש לך מידע על המלחמה? אנחנו מוכנים לקנות אותו”. מכתב אחר, שנשלח על ידי “טהרן-קודס” לאזרח פלסטיני-ישראלי, היה גלוי יותר: “ירושלים חופשית מאחדת את המוסלמים. שלח לנו מידע על המלחמה”.
ההודעה כללה קישור לאפליקציית טלגרם, שם התחיל דיאלוג, לעתים עם מישהו שמשתמש בשם ישראלי, עם הצעה לכסף לסידורים פשוטים לכאורה. אם הנמען הביע עניין, אנשי הקשר המסתוריים החדשים שלו יעצו לו להקים PayPal ואפליקציה לקבלת כספים במטבעות קריפטוגרפיים.
לפי ה”גרדיאן”, במקרה של חשוד אחד שנעצר ב-29 בספטמבר 2024, המשימה הראשונה הייתה ללכת לפארק ולבדוק אם שקית שחורה נקברה במקום מסוים, תמורת תשלום של כמעט 1,000 דולר. לא היה תיק, והמגויס שלח סרטון כדי להוכיח זאת.
בהמשך הוטלו עליו עבודות נוספות שכללו חלוקת כרוזים, תליית כרזות או ריסוס כתובות גרפיטי, רובן עם סיסמאות המשמיצות את ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו “כולנו ביחד נגד ביבי” או “ביבי הביא לכאן את חיזבאללה” או “ביבי = היטלר”.
השלב הבא, חשף העיתון, היה כרוך בצילום. ישראלי ממוצא אזרי נשכר לצלם מתקנים רגישים ברחבי הארץ ונראה שהפך אותם לעסק משפחתי, כשהוא מביא את קרובי משפחתו לצלם את מתקני הנמל בחיפה (שמאוחר יותר נפגעו מטילים איראניים במלחמת 12 הימים), את בסיס חיל האוויר נבטים בנגב (שהותקף במטח באוקטובר), את סוללות כיפת ברזל ברחבי הארץ ואת מפקדת המודיעין הצבאי בגלילות.
אותו מגויס שיצא לחפש את התיק השחור התבקש לצלם את ביתו של מדען גרעין שעבד במכון ויצמן. איראן תקפה את מכון ויצמן בטילים בליסטיים במערכה האחרונה, וסביר להניח שהתמונות שצילמו סוכניה סייעו בפגיעה.
בעוד שהמוסד הסתמך על החדרת סוכנים מאומנים היטב לאיראן, הגישה שנקט המודיעין האיראני הייתה לבחון עד כמה רחוק יהיו המגויסים שלהם מוכנים ללכת.
לאחר שביצעו משימות פשוטות כמו תליית כרזות וצילום, המגויסים התבקשו לעשות יותר תמורת יותר כסף. לאחר שצילם את ביתו של מדען גרעין ממכון ויצמן, הוצעו לאחד המגויסים 60,000 דולר כדי להרוג את המדען ומשפחתו ולשרוף את ביתם.
על פי כתב האישום, ציין ה”גרדיאן”, הסוכן הסכים והחל להעסיק ארבעה מקומיים, כולם פלסטינים אזרחי ישראל. בליל 15 בספטמבר הופיעה חוליית החיסול בשערי מכון ויצמן, אך הם לא הצליחו לעקוף את המאבטח ועזבו את המקום.
למחרת המפעילים האיראנים אמרו למגויס לחזור למכון ויצמן ולצלם עוד תמונות. הוא הצליח לחלוף על פני המאבטחים ולצלם את מכוניתו של המדען. הוא קיבל 709 דולר ונשאל אם הוא מוכן לחבר מכשיר GPS למכונית. הוא סירב.
לפי ה”גרדיאן” כמה מהם נשאלו בפתאומיות, ימים ספורים בלבד לאחר שהשלימו את משימותיהם הראשונות, אם יסכימו להתנקש בבכירים. הקבוצה האזרית התבקשה למצוא מתנקש אך סירבה. אותו מגויס שסירב להתקין GPS במכוניתו של המדען נשאל כמה ימים לאחר מכן אם הוא יסכים להשליך בקבוק תבערה על מכוניתו של נתניהו.
כשהמודיעין האיראני פנה למוטי ממן בן ה-72 באביב אשתקד הוא היה נשוי לאחרונה לאישה צעירה מבלארוס ונזקק לכספים לאחר כישלון של כמה מיזמים עסקיים.
ממן בילה כמה שנים בסמנדאג שבדרום טורקיה, ובאפריל הוא יצר קשר עם שני אחים אנשי עסקים שהכיר שם כדי לבדוק אם יש להם רעיונות להרוויח כסף. האחים סיפרו שיש להם שותפות עסקית רווחית עם מכר איראני בשם אדי שמייבא פירות יבשים ותבלינים והציעו לממן להיפגש איתו.
באפריל טס ממן לסמנדאג דרך קפריסין, אך אדי שלח שני עמיתים במקומו, בטענה שהוא לא יכול לעזוב את איראן מסיבות בירוקרטיות. חודש לאחר מכן, הישראלי הוזמן שוב לטורקיה, לעיירה יוקסקובה בדרום מזרח המדינה, שם שהה בחדר מלון במימון אדי.
אדי אמר שוב שהוא לא יכול לעבור לטורקיה, אבל הוא אמר לממן שיש דרך להבריח את הישראלי לאיראן. הוא הסכים וב-5 במאי הוא חצה את הגבול כשהוא מוסתר במשאית.
אדי ופקיד איראני נוסף פגשו את ממן במלון יוקרה בתוך איראן והציעו לו הצעה של אלפי דולרים לשלוש משימות. הוא היה אמור להשאיר כסף או נשק במקומות ייעודיים בישראל, הוא היה אמור לצלם מקומות הומי אדם והוא היה אמור להעביר איומים לסוכנים אחרים, במיוחד לפלסטינים ישראלים, ש”קיבלו כספים מאיראן לביצוע משימות עוינות, אך לא ביצעו בפועל את משימותיהם”.
ממן אמר שהוא יחשוב על זה והוברח בחזרה לטורקיה. כשחזר ליוקסקובה, הוא קיבל 1,300 דולר במזומן כתשלום חלקי עבור הנסיעה.
באוגוסט חזר ממן לטורקיה והוברח שוב אל מעבר לגבול כדי לפגוש את אדי ושותפו. הפעם המשימות היו מרתיעות יותר. האיראנים הציעו 150 אלף דולר כדי להרוג את ראש השב”כ לשעבר רונן בר או את שר הביטחון דאז יואב גלנט.
ה”גרדיאן” ציין כי לפי התביעה, ממן אמר שיש לו קשרים בעולם התחתון שאולי יוכלו לבצע את העבודה, אבל הוא רוצה מיליון דולר. הסכום היה גבוה מדי עבור האיראנים שהציעו סכום נמוך יותר – ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט תמורת 400 אלף דולר. ממן דבק לכאורה בדרישת מיליון הדולר שלו והשיחות הסתיימו ללא הסכמה.
הוא קיבל 5,000 דולר וטס בחזרה לקפריסין ומשם ב-29 באוגוסט לתל אביב, שם חיכו לו קציני השב”כ.
ב-29 באפריל נידון ממן לעשר שנות מאסר לאחר שהודה באשמה של מגע עם סוכן זר וכניסה בלתי מורשית למדינת אויב. עורך דינו, אייל בסרגליק, טען כי גזר הדין הינו מוגזם והגיש ערעור.
עו”ד בסרגליק סיפר כי ממן האמין עד הרגע האחרון שאדי הוא לא יותר מאיש עסקים איראני שסוחר בצימוקים ותבלינים, וכי הוא לא ידע כשהבריחו אותו במשאית שהוא נלקח לאיראן. הוא מכחיש שממן ביקש מיליון דולר, וטוען כי מרשו נאלץ בסופו של דבר להצטרף למזימות האיראניות מחשש שסירוב פתאומי יביא להריגתו.
“מה היה טוב יותר? אם הוא היה נחטף בטנדר או אולי נרצח?” אמר בסרגליק ל”גרדיאן”. לדבריו, ממן הוכה בכלא והוחזק בתא מטונף עם צואה מרוחה על הקירות.
“הטעות שהוא עשה היא חמורה”, אמר עורך הדין. “אבל הוא לא צריך למות בגלל הטעות הזאת, כי בסופו של דבר לא יהיה את מי להעניש”.
